היום הוא כט’ בנובמבר. היום ההיסטורי שבו לפני 77 שנים, אישרה עצרת האומות המאוחדות את סיומו של המנדט הבריטי – והקמתה של מדינת ישראל בארץ
פרשת השבוע ‘תולדות’, פותחת בלידתם של שני האחים, עשיו ויעקב. שני אחים הנולדים כתאומים להוריהם יצחק ורבקה. עשיו הוא הבכור ויעקב הוא הקטן יותר. מעמד
פרשת תולדות מבשרת למעשה את לידתו בפועל של העם היהודי. אם בפרשיות האחרונות למדנו על חייהם של האבות, אברהם ויצחק, הרי שבפרשה זו, אנחנו למדים
לפני ארבע שנים, איבד העולם היהודי בהפרש של כמה חודשים שתי דמויות הוד נדירות ומופלאות עד מאוד. אלו היו דמויות שהטביעו חותם הגותי ותרבותי עמוק
שטיסל היא סדרה פסימית במובנה האופטימי. כאן לדעתי נעוץ אחד מסודותיה היותר נפלאים, שלא לומר כמוסים. טוב, זאת כמובן מעבר להיותה מופתית מבחינה קולנועית, תסריט,
פרשת השבוע היא פרשת “חיי שרה”. הפרשה פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו, אשתו של אברהם ואמו של יצחק. האופן שבו התורה בתיאור דמותה של
בפרשת וירא, מופיע מוטיב הצחוק בהקשרו של לידת יצחק, פעמיים. הפעם הראשונה, היא כאשר המלאכים המבקרים באוהלו של אברהם, מבשרים ע”כ כי “שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ
את מאמר הערכה זה לדמותו הייחודית והמאירה של ר׳ שלמה קרליבך, ברצוני לפתוח ברעיון שמופיע באחד התיעודים היותר קדומים ואותנטיים להתהוותה והתפשטותה של תנועת החסידות
מחר טז’ בחשוון, הוא גם יום פטירתו של אדם שהיה בילדותי נוכח מאוד בחיי, וללא ספק גם השפיע עליהם עמוקות, ראש הישיבה המיתולוגי, הרב אליעזר
סיפורו של אבי האומה היהודית והאמונה המונותאיסטית, אברהם אבינו, מתחיל למעשה משום מקום. כך מבלי שאנו באמת יודעים על דמותו דבר וחצי דבר, מופיעה הוראת