בשנה שעברה התראיינתי ברדיו קסם, בתוכניתו המיוחדת לפרשת שבוע של ידידי היקר ד”ר עמוס ברדע. בשיחה עלו מגוון של נושאים והקשרים מתוך פרשתנו. בין היתר
המאמר בוחן את מושג הנקמה והגאולה ביהדות, במיוחד לאור אירועים קשים המעוררים רגשות עזים. הוא מנתח שני מקרים מקראיים מרכזיים מפרשות מטות ומסעי: נקמת ישראל במדיינים ודין גואל הדם. הניתוח מדגיש את ההיתר ואף החיוב לנקום, אך במקביל מזהיר מפני נקמה הנובעת מזעם אימפולסיבי, ומצביע על הצורך במסגרת חוקית וצבאית שתאפשר את ביטויה הנכון. לבסוף, המאמר מקשר בין הצורך האנושי בנקמה לבין השאיפה לגאולה, תוך דגש על חשיבות הסדר והחוק כמנגנון לביטוי רגשות אלו באופן מוסרי ובונה.
המאמר בוחן את תפיסת תשעה באב כנקודת מפנה הכוללת תקווה לגאולה, ולא רק יום של טרגדיה, ומדגים כיצד אסונות היסטוריים בחוויה היהודית היוו לעיתים קרובות את הזרעים להתחדשות וצמיחה. המחבר משרטט תהליך מעגלי ומתמשך לאורך שלוש מאות שנה, החל מהמאה ה-17, שבו משברים כמו גזרות ת”ח ות”ט, דרך תנועות כמו השבתאות, החסידות, ההשכלה והציונות, ועד השואה והתקומה, הזינו והצמיחו זו את זו בתנועה בלתי פוסקת לעבר הגאולה. למרות האופי הטראגי של אירועים אלו, המאמר מדגיש את החוסן הפנימי ויכולת ההתחדשות של העם היהודי, המוביל בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל ולשגשוג הרוחני, התרבותי והחומרי.
המאמר בוחן את פרשת בלק דרך הפריזמה של האפשרי והבלתי אפשרי, מוטיב החוזר על עצמו עשר פעמים בפרשה. הוא מתחיל בכך שבלק חושש שלא יוכל להתמודד עם בני ישראל ומבקש מבלעם להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי באמצעות קללות. עם זאת, אלוהים מבהיר לבלעם שהעם מבורך ובלתי ניתן לקללה, מה שהופך את משימתו לבלתי אפשרית. הניתוח מדגיש כיצד הקללות של בלעם הופכות לברכות ומייצגות את הייחודיות הקיומית הבלתי אפשרית של העם היהודי, המוצגת כקיום שאינו כפוף לחוקי המציאות המקובלים. לבסוף, המאמר מתייחס לתפקידו של פנחס, המייצג את “הקנאה המוסרית” ככוח שיכול לשנות את הגבולות בין האפשרי לבלתי אפשרי, במיוחד בהקשר של טוהר הקהילה וישראל כעם “ישר-אל”.
לפני שנה – ביום המר והנמהר של יט׳ תמוז תשפ״ד הושברנו שבר גדול בפטירתו הפתאומית של אחייני האהוב התינוק מאיר צבי ז״ל בן לאחי הר׳
המאמר מציג רעיון המקשר בין קנאות למקדש ביהדות, בטענה שהמקדש הוא המרחב הלגיטימי היחיד לביטויה של תחושת/פעולת הקנאות. המאמר בוחן את יום צום י”ז בתמוז, כיום המציין במסורת היהודית אסונות לאומיים, כדוגמת שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל, ומסביר כי אירועים אלו קשורים לקנאה המונותיאיסטית. המקדש מתואר כמקום המרכז את הקנאות האלוהית והאנושית, ומבטא דרישה לנאמנות מוחלטת והקרבה. לבסוף, המאמר מקשר את אבלות ימי בין המצרים לשאיפה להחיות את תחושת הקנאות והדבקות באל.
היום צום שבעה עשר בתמוז, בו אנו מציינים מספר אירועים לאורך ההיסטוריה היהודית, שכמו נזדמנו אל היום הטרגי הזה. וכך ל’ המשנה במסכת תענית: חמשה
בשורות הבאות אני רוצה לחלוק עמכם הקוראים, סיפור מופלא שבדידי הווה עובדא לפני שבע שנים בדיוק, כזה שדומני שחובתי להנציח ולחלוק לעוד הרבה שנים שיבואו.
מאמר זה, המבוסס על שיעור מקיף, בוחן את מושגי הקדושה והאופן שבו היא נוכחת ופועלת בקולקטיב היהודי בספר במדבר, תוך התמקדות ביחסים המורכבים בין הפרט לכלל והקשרם לנוכחות האלוהית. הוא מנתח אירועים מרכזיים כמו מפקדי העם, מעשה המרגלים, ומחלוקת קורח, כדי להדגיש את המתח בין קדושת הקהילה כולה לבין הצורך בנבדלות טרנסצנדנטית. המאמר מתעמק בסיפור בלק ובלעם, מראה כיצד ניסיונו של בלק לקלל את עם ישראל נכשל והפך לברכות המדגישות את הייחודיות והחוסן הלאומי. עם זאת, הוא חושף כיצד פיתוי בנות מואב ואירוע פעור גילו נקודת תורפה זו, שבה הפיכת האינטימיות לפומבית הובילה להתדרדרות. מעשה פנחס, המייצג קנאה קדושה ונבדלות, מתואר כתגובה ההכרחית לשמירת הקיום הלאומי, ומודגש הקשר ההדוק בין התנהלות הקהילה לבין הימנעות ממגיפות. אתם מוזמנים לצלול פנימה במסע הגותי מרתק לאורך הפרשיות בס׳ במדבר.
ביום חמישי האחרון הייתה לי הזכות להשתתף בתוכנית ׳התוועדות׳ המשודרת ברשת מורשת – בערוץ כאן 11, זאת בהנחייתו הכה מיוחדת של ידידי ורעי מנדי גרוזמן.