שבוע טוב – ועוד איזה שבוע טוב!
הבוקר, שבת פרשת ניצבים, התפללתי במניין המתקיים באודיטוריום שבבית הספר אוולינה דה רוטשילד – כאן בשכונת רחביה בירושלים. מבלי שידעתי זאת, זאת הייתה שבת מיוחדת שבה הוצגה לראשונה פרוכת מיוחדת לארון הקודש שנתרמה על ידי גרעין המתפללים וחברי הקהילה, לזכרו של גיבור ישראל רס”ל בן זוסמן הי”ד שנפל השנה במלחמה בעזה בשלישי לדצמבר 23. על הפרוכת הופיע הכתוב המצמית מתוך דברי הנביא ירמיהו: “הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד”. זהו פסוק שכידוע מופיע גם בתפילת המוסף של ראש השנה שיחול בעוד ימים ספורים, כך שהתזמון עוד היה מצמית שבעתיים.
ואז רגע לפני תפילת המוסף, עלתה לדבר בפני הקהל, שרית זוסמן, אמו של בן. ומה אומר, זאת כנראה אחת הדרשות לפרשת שבוע מהיותר מצמררות ששמעתי בחיי (ושמעתי אי אלו). היא דיברה על הכתוב הפותח את הפרשה שזה עתה קראנו: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל”. וכך אמרה שרית – האימא המופלאה הזאת:
“השנה הזאת, זאת הייתה השנה שבה כולנו נבחנו במבחן הניצבות. מי התייצב ללא תנאי, לשם הצלת העם היושב בציון, מי היה שם ברגעים הכ”כ קשים ונוראיים הללו, מי שם את הכול מאחור והלך ללא חת לתת את תרומתו האישית בשעת הצרה הנוראית הזאת. וכמה זכות יש לי להיות אמא של בן, שהתייצב ללא תנאי, שהיה שם והיה לו ברור שזאת חובתו הבלתי מעורערת, תוך כדי שהוא יודע ומבין היטב את המשמעות של ההתייצבות הזאת. ואכן הוא הקריב את חייו בהתייצבות הזאת, כי זאת בדיוק עניינה של ההתייצבות, הנכונות למסירות נפש”.
כאן המשיכה שרית והודתה באופן אישי לקהילה המיוחדת בה זכיתי להתפלל הבוקר, כמה הם היו שם עם המשפחה בשעה הכ”כ קשה שלהם, באותם רגעי האובדן והשבר הבלתי נתפסים. וכמה שהכתוב שהתנוסס שם על הפרוכת שמאחוריה, כ”כ נגע בה עמוקות, ואיזו זכות היא בעבורם כמשפחה, שזכרונו של בנם האהוב יונצח דווקא שם על ארון הקודש של הקהילה בבחי’: “בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם”.
אחרי התפילה ניגשתי לשרית והודתי לה על המילים הללו ולחלוק עמה כמה הם ריגשו אותי וכמה היא ובעלה משמשים בעבורי כדוגמא מופתית להתמודדות והתייצבות.
למותר לציין שהבשורה על חיסולו של רב המרצחים חסן נסראללה כבר נודעה בקרב המתפללים ובהחלט השפיעה על מצב הרוח והאלכוהול שנשפך שם כמים בקידוש המיוחד שהתקיים לאחר התפילה. אלא שבדרכי הביתה מבית הכנסת נזכרתי פתאום בדבריה האלמותיים של שרית זוסמן בהספד שנשאה ממש שם מעל מיטתו של בן בהלוויה שהתקיימה בהר הרצל. וכך אמרה אז שרית:
“לסיפור שלנו יהיה סוף טוב, אנחנו ננצח! אין לנו ברירה אחרת! אנחנו עם שרוצה לחיות, ולא כמו האויבים שלנו – שהם שפלים ועלובים, פחדנים, נאצים שמקדשים את המוות. אנחנו נחיה ונשגשג ונבנה. המנהיגים שלנו חייבים להיות ראויים לנו. אם החיילים שלנו הצליחו לשים את עצמם בצד ואת העם במרכז – ראוי שיעשו כך גם מנהיגינו. מנהיגים שלא מבינים ומסתובבים עם יוהרה – עדיף שיפנו את המקום למי שכן מבין”
ופתאום כאשר חיברתי בין המילים העילאיות ההן, היוצאות מפיה של אימא שמסוגלת ברגעים השפל היותר נוראיים של חייה להשמיע קול ענות שכולו פלא של גבורה, לבין המילים ששמעתי ממנה אך זה עתה, וכמה שכל המילים ההן ביחד מתחברות אל האירוע הבלתי נתפס שכולנו חווינו בסוף השבוע הזה. כי כשאתה מבין שיש לך אנשים שכאלה שמסוגלים לראות את העתיד, לחזות את הגבורה והניצחון, לא ליפול ולהתרסק, אלא אדרבה, לחזור ולהתייצב במלוא העוז והתוקף, אתה מבין שרגעי הניצחון האדיר שאנו חווים עכשיו, הם כמעט בלתי נמנעים. זהו ניצחון שלמעשה חרוט שם למן הרגע הראשון. כן, גם כשהיינו במקומות הכי קשים ונמוכים שהיינו בהם אי פעם, הייתה שם בתוכנו רוח האמונה ועוצמת ההתייצבות הבלתי נתפסת של אנשים מסוגו של בן זוסמן, וייבדלו לחיים טובים הוריו, צבי ושרית, ועוד אלפים ורבבות של חיילים ובני משפחותיהם. כל זב היה היה מוכמן שם עמוק בעם ובחברה שלנו. כך שעם רוח פלאית שכזאת, אין באמת ברירה מלבד ניצחון חד ומוחלט. ויקח כמה שייקח ויהיו המחירים אשר יהיו.
ואם לחזור לרגע לסיפא של דבריה של שרית בהלוויית בנה, אלו שהופנו דווקא אל המנהיגים שלו המובילים את כל המערכה הזאת כבר למעלה מ11 חודשים. עושה רושם שגם היא ניחנה באותה הרוח, אך כפי שאמרה שם שרית, שרק חלילה לא יחטו בחטא היוהרה, שהיבריס הניצחון לא יעלה להם לראש. כי אכן ההצלחות הן מזהירות, ותחושת השמחה והסיפוק היא באמת כזאת שכבר לא ידענו כאן הרבה זמן, אבל דווקא בשל כך, נדרשת כאן הרבה צניעות וענווה. או כפי שכפי שקוראת לזה שרית: התייצבות.
אז לך שרית ולשכמותך, מגיע דווקא בערב הזה, מילת תודה והוקרה מיוחדת. הניצחון הזה הוא בראש ובראשונה בזכות מי שגידלת 22 שנה ונפל במבחן ההתייצבות שלו, ובזכות הקול הפלאי הזה שאת ממשיכה להשמיע ולשמש כמופת בעבור כולנו.
ושרק יהיו לנו עוד בשורות טובות – ישועות ונחמות שכאלה!
