קטגוריות
מאמרים

על הזיקה בין זוגיות למשפחה, נישואין והבאת ילדים לעולם. מחשבות לטו׳ באב תשפ״ב – 20221 min read

הגיע הזמן לדבר על כמה דברים מאוד בסיסיים שמגדירים בעבורינו את חווית הזוגיות, האהבה, ובדייקא הנישואין. לחשוב מחדש על כל מיני הקשרים והרחבות שהחוויה הזאת נושאת בחובה, בוודאי בהגדרות השמרניות המקובלות. ואם הייתי צריך עוד זרז ותירוץ לכך, דומני שהידיעה המופיעה כאן בשלהי המאמר, עשתה לי זאת, ובגדול.

זאת אולי הידיעה הדרמטית והמשמעותית שקראתי בימים האחרונים. הרבה אירועים ודרמות מתחוללים כאן, אבל אך למעט מאוד מהם ישנה משמעות תרבותית ומוסרית כה ארוכת טווח ואפילו מהפכנית. ואתן להם את הכותרת והשורה התחתונה:

בשנת 2021 למעלה מ-50% מהתינוקות בבריטניה, נולדו מחוץ למסגרת הנישואין!

אתם מבינים מה זה אומר? זאת למעשה שבירה מוחלטת של הקשר שהיה עד כה בסיסי ואפילו סימביוזי, בין נישואין למשפחה, בין הקשר הממוסד והפורמלי של בני זוג, להבאת ילדים לעולם. הרבה מאוד הנחות מוצא עמדו מאחורי הלינקץ’ הכה עמוק הזה. תיאוריות לאין מספר שהתפתחו סביבו, רעיונות בעטיפת צלופן שמדברים על שלום הילד, סוד הזוגיות המוצלחת והתלותיות ב”תא המשפחתי” החמים והנעים, וכל שאר הסיפורים והאגדות הוורודות הללו. אלו הן תיאוריות שנולדו ונוצרו לאורך ההיסטוריה, כשלא לגמרי באמת ברור, מה קדם למה, המציאות והקיבעון התרבותי, לתיאוריות, או התיאוריות למציאות המקובעת? (כמו תמיד התשובה היא אפשהו באמצע).

אנחנו יכולים להיות שמרנים אדוקים או לחילופין ליברליים-פרוגרסיביים רדיקליים, את העובדות והמציאות בשטח לא באמת ניתן לשנות, לפחות לא באופן שבו הם נוכחים בפועל. בריטניה היא לא עוד מדינה מערבית, במובנים רבים, היא האמא של התרבות המערבית בעידן המודרני (כמדינת האם של התרבות האנגלו-סקסית, וכאימפריה התרבותית המשמעותית האחרונה ששלטה על חלקים נרחבים מהעולם). ומה שקורה שם, סביר מאוד שקורה במקביל בכמעט כל מדינה מערבית אחרת.

אז אולי יהיו כאלו שיעלו על בריקדות ויזעקו גיוועלד, ינפנפו בקולה של הדת והשמרנות, ויקראו אל הדגל: “מי לה׳ אליי”! להתכנס ולאחוז חזק במוט האוהל שהולך ומתמוטט לנגד עינינו. אבל זאת כבר נראית לי מלחמה של האתמול. הנורמטיב של החברה שאנחנו חיים בה, הולך ומגדיר את עצמו מחדש, איתנו או בלעדינו.

כי כשקוראים את הידיעה הרצ”ב כאן, נראה לי שאין עוד כל ספק, בעוד לא מעט שנים, הקשר בין משפחה לנישואין, יהיה בערך כמו שהיה לפני מאתיים שנה, הקשר בין יחסי מין לנישואין (רמז: בעולם המערבי של ימינו, המשוואה עובדת דווקא בכיוון ההפוך. וד”ל). כאשר בפועל, מלבד אותם איים של מיעוט דתי-שמרני, אף אחד לא באמת ימצא בכך פשר של אמת.

כך שאם ברצוננו להכהות ולו במשהו, את הדיכוטומיה שהולכת ונמתחת בין החיים המערביים ואופיים, לתפיסות הדתיות/שמרניות, אין לנו באמת מנוס מהתמודדות אמיצה. ואם ישנו זמן שניתן לקרוא בו “עֵת לַעֲשׂוֹת לַה’ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ”, הוא בדיוק הזמן הזה.

זאת כמובן קריאה דווקא לקבוצות היותר שמרניות. קריאה שתובעת הטמעה פורמלית של התורה שבעל פה אל תוך התורה שבכתב (עניין כתיבתה של התורה שבעל פה על ידי רבי יהודה הנשיא במאה ה-3). אם תרצו, התורה שבכתב עניינה המציאות הקבועה והחלוטה, ואילו זו שבעל פה, עניינה המציאות הריאלית עצמה. כשההבנה היא, שאין חיים לערכים שמרניים מוחלטים, במנותק מהתכתבות מתמדת עם הריאליה, הדינמיקה והשינויים התמידיים המובנים בה.

אז מה זה אומר? באמת שקטונתי מלומר, בוודאי שלא ככה בשלוף. אבל חשיבה אמתית, אמיצה ואפילו נועזת, עדיין נתבעת כאן. ע”כ מה שעשוי להיות משתמע ונגזר מכך. הדבר המיידי שאני יכול לחשוב עליו, זה עידודם של רווקים בתקופה מאוחרת בחייהם (ובדייקא רווקות) להביא ילדים לעולם, גם אם לצערם (או לא) לא זכו עדיין לזוגיות פורמלית ואידיאלית. אם אנחנו עדיין מאמינים בערך הקדמוני של “לא תוהו ברא לשבת יצרה”, אז הגיע הזמן לחשוב עליו במנותק מהערך של “ע”כ יעזוב איש את אביו וכו׳”. וכן על זה הדרך. וכמה שזאת עשוי להיות מזור, לכ”כ הרבה צעירים שכמהים לחבוק ילד, רגע לפני שזה כבר יהיה חלילה מאוחר מדי בעבורם.

כי כאמור, אם נרצה אם לאו, אם אנחנו לא נתחיל לחשוב על המציאות ולנסות לקחת עליה פיקוד מוסרי וערכי, לקבוע בה את אמות המידה העקרוניות שלנו, היא המציאות והדינמיקה העצמונית שלה, תעשה זאת בעבורנו. מה שנקרא, אין כאן וואקום, זה או שאנחנו מכתיבים למציאות, או לפחות מנסים להטמיע בה סובלימציה ומזעור נזקים, או שהיא מכתיבה ומשתלטת לחלוטין על חיינו ותצורתם הערכית.

ואולי דווקא היום, ערב טו’ באב – חג האהבה, זאת עשויה להיות דווקא הזדמנות מיוחדת, לחשוב ולהגדיר לעצמנו מחדש את אותם ערכים וחוויות, וכמה אנו כורכים ותולים את הכול בהכול, או בכול זאת, מנסים לחשוב מחוץ לקופסאות והשבלונות שהכרנו, גם אם זה עדיין נראה לנו בדמיונינו מאוד נפלא, קסום וורוד.

חג האהבה (עם המשפחה/זוגיות או בלעדיה), נפלא וחגיגי לכולנו!

ולהלן הלינק וקריאת ההשכמה המהדהדת בו.

https://rotter.net/forum/scoops1/755779.shtml

הרשמו כעת לקבלת עדכון על כל פוסט חדש!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *