מעטים הם מאוד המקרים שאני ממליץ כאן על ספרים או על סופרים כלשהם. אך המקרה הזה הוא באמת יוצא דופן. למעשה יותר ממה שאני ממליץ על הספר או על הסופר, אני ממליץ על התופעה. משהו שהוא פלא גדול בעיניי. או ליתר דיוק, מישהו. אדם שבשנתיים האחרונות אני מביט בו מרחוק בהשתאות גדולה. חברי המיוחד והנדיר מוטי ברלב, שבימים אלו ממש יצא לאור ספרו ‘חייל פשוט’.
‘זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם’ קראנו אך לפני כמה ימים. תולדותיו של אדם גדולים מסך ספריו. מכול מה שהוא יכול לכתוב ולמלל כל חייו. כי משהו שם בצורת האדם, בפרסונה ההולכת ומתגדלת מתוך האירועים והחוויות, עצום ומשמעותי מכול מה שאנו העומדים מבחוץ, נתוודע אליו באמצעות מילים, משפטים ותיאורים ספרותיים. עדינים ומיוחדים, עשירים ורגישים, ככל שיהיו. כך בערבו של יום, היצירה האוטוביוגרפית במובנה היותר אמפירי – ממשי, היא היצירה העילאית מכולם.
ואכן מוטי, האיש המיוחד הזה, גדול לאין שיעור מכול המילים. מהמבע הספרותי הכביר שבה הוא ימצא לנכון לחלוק איתנו הקוראים, את חוויותיו האקסצנטריות. אבל יש בכל זאת משהו מסעיר בהצצה למסע הדי מטורף הזה. כמן זכות נפשית שהוא מעניק לנו להצטרף. להיות שם איתו במשא ההתחיילות הזאת. להציץ ליומן המסע שהוא כמתעד בלתי נלאה, חולק איתנו. כך כמו לחוות ולו משהו ממה שעובר עליו אי שם – בכור ההיתוך של החברה הישראלית, באחת משעותיה היותר קשות מאז ומעולם.
כי זהו האיש. “חייל פשוט” שנושא איתו בפשיטות הזאת, מעורבות ומחויבות, נאמנות ומסירות, שקשה להישאר אדיש לעומתן. מוטי עונה רשמית לאיזושהי הגדרה אמורפית של ‘יוצא בשאלה’ (משהו שאני כבר הרבה זמן לא סגור עליו מה זה בעצם אומר), אבל בפועל, הוא דווקא דוגמא מופתית למי שאני מכנה, כנכנס בשאלה. כי לדאבוננו, יש משהו בחברה הזאת שמוטי (וכותב השורות) גדל והתחנך בה, שהיא כביכול עומדת מבחוץ. מביטה על הכול מאיזשהו מגדל שן מנותק ומרוחק. ומכאן כמה קצרה הדרך לאתנוצנריות מסואבת שיודעת בעיקר ליטול והרבה פחות לתת. אבל זה באמת לא מה שבאתי לדבר עליו כאן.
אז מוטי האהוב שלנו כאמור, הציץ חוצה ונפגע, ובחר לצאת מהמקום המנותק שבה גדל, ולהיכנס באומץ לפני ולפנים אל הקודש פנימה. אל לבתה הרותחת של גורל העם היושב בציון. ואת כל זאת הוא עושה, כשהוא כבר עמוק בעשור החמישי של חייו – גבר ובעל בעמיו (אב לשלושה וסב לנכד), אבל כשרוח של נחישות ונאמנות, ולא פחות מכך רוח של צְעִירוּת נצחית נמצאת שם עמו. נושאת אותו אל מחוזות שהוא כנראה לא חלם שהוא יהיה בהם בשלב זה של חייו. אבל לנסיבות החיים ולדרמה ההיסטורית הגדולה שכולנו חיים בה, ישנה דינמיקה וחיים משלה. וכמו שאומרים אצלנו ביידיש: דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט (האדם חושב ואלוהים צוחק). וכמה קריאת הִנְנִי הירואית ישנה כאן!
אז למזלם של כולנו, האיש המוכשר כמו שד הזה, שהוא במובהק, מהכותבים היותר ייחודיים ויוצאי דופן שמסתובבים כאן בינינו, לא נתן לחוויות הללו לעבור שם לידו. עט הסופר שהוא אוחז בו כבר עשרות שנים, הייתה שם עמו, לתעד ולחלוק. כך קיבלנו כולנו, חרך של הצצה לאינסוף רגעים ומצבים סוריאליסטיים, אירוניים, מצחיקים ודואבים כאחד, שהמיצוב הכ”כ לא טריוויאלי הזה בחייו הצליח לזמן לו שם. ומי כמו מוטי יודע לעשות אחלה לימונדה ספרותית מכול מה שהוא בא עמו שם במגע. להאיר גם את הרגעים היותר משמימים ובנאליים, באור ספרותי מזוקק. להתמיר את ניחוחות האבק והבוץ המלחמתי, לחגיגה של התרחשות אנתרפולוגית שיכולה לגרום לכולנו לצחוק ולבכות בו זמנית.
ובינו נא, הטקסטים המשובחים הללו ב’חייל פשוט’ של בר לב, לא פחות ממה שהם נכתבו בשוחותיה של המלחמה, הם נכתבו עמוק בשוחותיה של החברה הישראלית על סך גווניה ורבדיה הססגוניים, עם כול הניגודיות והקוטביות, המחלוקות והפערים, שכול כך מאפיינים אותה. כולם איכשהו עולים ומתקבצים שם תחת קורת גג צבאית אחת, חדורי מטרה ותכלית אחת: להשיב מלחמה שערה. להיות שם בעד עמנו וערי אלוהינו. להגן ולהבטיח כי לעולם לא נחזור לחוות עוד את זוועת השביעי לאוקטובר הארור ההוא. וכמה שהספר שלפנינו יודע לפרוש ברגישות ובהומור, בשנינות ובאירוניה, את מנעד הצבעים הללו. את הדיאלוגים והאינטראקציה שאפשרית רק שם, במקום הכ”כ חריג ובלתי צפוי של ההתגייסות למלחמת הקיום הנוכחית.
ותחשבו על זה, להגיד ‘חייל פשוט’ זה קצת אולי כמו להגיד ‘כדור עגול’. כי הלא מה זה להיות חייל באמת, אם לא להיות פשוט? פשוט בתכלית הפשיטות. נכון בתכלית הנכונות. החייל האמתי הוא מי שנמצא שם ללא עוררין בעבור כל דבר ופעולה, שיוכלו להבטיח את ביטחון עמו ומולדתו. שוכח ומניח לחלוטין מאחור, את כל מה שנוח ומתאים לו. כך הוא כמו נטמע פנימה בתוך מערכת אדירה, זאת שנפלה בידו הזכות להיות בה עוד מרכיב מני מי יודע כמה אחרים. אבל זה לא סתם להיות בורג במערכת דרקונית, זה להיות חייל פשוט! או כפי שקוראים לזה בעגה הקבלית ‘הפשיטות הגמור’. וכמה שברלב ראוי בתכלית לפשיטות הנשגבת הזאת. גיוועלד.
אז בלי כל קשר לעובדה כי מי כמו מוטי שראוי לאיזשהו הומאז’ קטן מכולנו. הוקרה ולו סמלית, על ההירואיות והאומץ שהוא ניחן בהם. ההמלצה שלפניכם היא בראש ובראשונה במישור הספרותי – אמנותי; והיא אם לא הבנתם, אחת וברורה: פשוט אל תרשו לעצמכם לפספס! כנסו בלינק הרצ”ב והצטיידו בטוּב המזוקק הזה. תאמינו לי, אתם תברכו אותי על ההמלצה הזאת