היום הוא כט’ בנובמבר. היום ההיסטורי שבו לפני 77 שנים, אישרה עצרת האומות המאוחדות את סיומו של המנדט הבריטי – והקמתה של מדינת ישראל בארץ ישראל. למעשה ביום הזה, אחרי כמעט אלפיים שנות גלות, יצאה מדינת ישראל לפועל. מעכשיו זאת כבר הייתה רק שאלה זמן. העם היהודי קיבל את האפשרות והגליטימציה הבינלאומית, לשוב לארצו ולקומם בה מחדש את מדינתו העצמאית והריבונית. ואכן, מעט יותר מחמישה חודשים לאחר מכן – בה׳ באייר תש״ח – 14 במאי 1948, הוכרזה רשמית מדינת ישראל והעם היהודי שב בהמוניו לארצו.
אבל לא הרבה יודעים, כי באופן פלאי לחלוטין, באותו היום בעצמו, קיבל למעשה העם היהודי לידיו את האוצר היהודי הגדול והמשמעותי ביותר בכול זמנים: המגילות הגנוזות. אך קודם שנסביר על חשיבותן הלאומית- היסטורית. כמה מילים על השתלשלות הדברים וגילויין של אותן מגילות:
את המגילות הראשונות גילה לגמרי במקרה, נער בדואי מוחמד א-דיב, שהיה רועה צאן באזור מדבר יהודה. זה קרה באחד מימי הקיץ של שנת 1947. בעקבות בריחה של אחד העזים מהעדר, נאלץ מוחמד לזרוק אבן לתוך מערה כלשהי אפשהו באזור ים המלח, זאת כניסיון נואש להוציא משם את אותה עז סוררת, שבחרה להסתתר דווקא באותה מערה (מזכיר לכם סיפור אחר כלשהו?). למזלו הטוב או הרע, במקום שאותה אבן תפגע בעז שמרדה, היא פגעה דווקא בכד חרס כלשהו – שהיה שם באותה מערה, דבר שגרם לשבירתו של אותו הכד, ולמוחמד שלנו להיות מספיק סקרן ולסור לראות מה יש שם באותה מערה חשוכה (שוב מזכיר לכם משהו?).
אלא שאז הוא גילה להפתעתו, כי אותו הכד הכיל שלוש מגילות עתיקות יומין שנשתמרו כמעט בשלמות. כמובן שבעבור מוחמד יקירינו, היו המגילות סתומות וחידתיות, הוא גם כך לא באמת ידע קרוא וכתוב, ובוודאי שלא מגילות עתיקות שכתב עברי קדום עליהן.
אך כנראה שבכול זאת היה משהו באותן מגילות שגרם למוחמד להחליט ליטול אותן (ביחד עם הכד שבהן הם נמצאו), ולנסות לראות אם ומה הוא יכול לעשות בהן. הוא הביא אותן אל מאהל משפחתו ששכן בסמוך. בסופו של דבר, שימשו חלק מאותן מגילות דווקא כחומר בערה להפיג את צינת המדבר, כאשר את היתר הוא הצליח למכור לסוחר עתיקות מבית לחם, שענה לשם איברהים איג’חה. דא עקא, כי אותו איג’חה, החליט אחר זמן מה להחזיר את המגילות למוחמד מיודענו, זאת לאחר שחשד בו כי הן נגנבו מבית כנסת. היה זה כנראה בזכות הכתב העברי שהוא זיהה בהן.
מוחמד לא התווכח עם איג’חה, ונאות להחזיר את העסקה ולהשיב לו את כספו. זמן קצר לאחר מכן, הוא מצא מתעניין אחר למרכולתו החידתית, סוחר מקומי אחר בשם חליל אסקנדר שאהין, הסכים לרכוש את המגילות. אך לא לפני שהוא התנה את עסקתה הרכישה, בכך שמוחמד ייקח אותו פיזית אל אותה מערה שבה הוא מצא את המגילות. ואכן באותו ביקור מצא חליל מגילה נוספת.
כאן כבר התחילה להתפתח העלילה העסקית: חליל מכר את המכירות לכומר סורי בשם גאורג’ ישעיה, שעסק גם הוא בעסקי העתיקות והיה מתנייד רבות בציר שבין ירושלים לדמשק. גאורג’ המשיך לגלגל את העסקה, ומכר את המגילות לבישוף ירושלמי בשם מאר סמואל (בין המגילות שנמכרו לו היו מגילת ישעיהו, סרך היחד, פשר חבקוק והמגילה החיצונית לבראשית. אלו הן מגילות ששופכות אור חדש על היצירה הקאנונית החשובה ביותר לעם היהודי ולאנושות כולה: התנ”ך).
כך או כך, בעקבות אותה שרשת עסקאות, הגיע שמען של המגילות לאוזניו של הפרופסור אלעזר ליפא סוקניק, שהיה ארכאולוג וחוקר מדופלם, לצד היותו פרופסור וראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
במהלך חודש נובמבר 1947 פנה אל סוקניק מכרו, סוחר עתיקות ארמני, ובפגישתם משני עברי גדר התיל שהפרידה בין אזורים אסורים בליבה של ירושלים, הוא הראה לו “חתיכת עור ועליה אותיות עבריות”. סוקניק היה למעשה הראשון שזיהה את המשמעות ההיסטורית האדירה וחסרת התקדים של אותן מגילות, ואת החשיבות הבלתי ניתנת לשיעור שהיא עשויה להעניק לעם היהודי שחוזר ומתקומם בארצו ומתעתד להקים בה בקרוב מחדש את מדינתו העצמאית. זאת הייתה הסיבה מדוע לאלתר כאשר הוא הבין זאת, הוא דרש מהאוניברסה העברית בירושלים, להעמיד לו תקציב כספי ראוי, על מנת שיוכל לנסות ולרכוש במיידי את אותן מגילות ולגאלם בעבור העם היהודי כולו. ואכן, לאחר לא מעט לחצים, הוא נענה. עסקת הרכישה הפוטנציאלית יצאה לדרך.
ב28 בנובמבר נסעו ביחד סוקניק ואותו סוחר ארמני, באוטובוס לבית לחם. שם הם נפגשו עם סוחר העתיקות פאידי צלאחי (לא ברור איך הגיעו המגילות אליו) ושם, בעליית הגג שבביתו, הוא הראה לו קטעים נוספים ואת שני הכדים הגליליים שבהם נמצאו המגילות ושם נשמרו. למחרת בבוקר, בתאריך יז׳ חשוון תש״ח – 29 (כט׳) בנובמבר 1947, יצאה עסקת הרכישה לפועל – בשעה טובה ומוצלחת! אחרי לא מעט דין ודברים ומשא ומתן מזרח תיכוני – קשוח, הצליח סוקניק לרכוש את אותן קטעי מגילות בכסף שאותו קיבל היישר מנשיא האוניבסיטה באותה עת, הד”ר יהודה לייב מאגנס.
מאז, התקיימו עוד כמה וכמה רכישות של מגילות נוספות, ואפשר להאריך רבות בעלילות שעוד נכונו במעלה הדרך. אך אותה נקודת זמן הייתה קו פרשת מים היסטורית, באופן שלא היה לה כל תקדים קודם לכן. אך לא פחות מכך, שום דבר מאינסוף הגילויים הארכיאולוגיים וההיסטוריים שעוד ייתגלו ויבואו בעשרות השנים שלאחר מכן, אינו דומה ברמתו ובמשמעותו ההיסטורית לאותו גילוי מופלא של המגילות הגנוזות. שמעתם? אפילו לא דומה.
חשוב להדגיש ולומר, כי בעקבות הגילוי הראשוני ההוא של הנער מוחמד, – רועה הצאן הבדואי, אזור הקומראן במדבר יהודה, חווה סוג של “בהלה לזהב”, כאשר ארכיאולוגים וחוקרים רבים, לצד לא מעט מקומיים משבטים נוודים באזור, ניסו לגלות קטעי מגילות במערות סמוכות. ואכן, בסך הכל לאורך השנים, נמצאו לא פחות מ972 מסמכים ב-11 מערות שונות. כך שקשה להפריז בחשיבות של סגירת עסקת הרכישה ע״י גוף רשמי של מדינת ישראל שבדרך, כבר באותו שלב מוקדם. כי כטיבם של אוצרות שכאלו, היום הם כאן, ומחר מי יודע בהיכן הם.
כי מה שיש באותן מגילות שאין בשום תגלית ארכיאולוגית אחרת: זאת העדות הכה ברורה ומופתית, לחיים היהודיים הברורים והענפים שהיו כאן על האדמה הזאת, ממש בשנים האחרונות, קודם שירד הכורת על השלטון היהודי העצמאי בארץ ישראל. טקסטים מקראיים אותנטיים מהתקופה שטרום חורבן הבית וצאת העם היהודי לגלותו הארוכה של כמעט אלפיים בשנה. יש בהן במגילות הללו בכדי להצביע בעליל על השפה העברית ששלטה כאן, על כתבי הקודש ומקומו של ספר הספרים – התנ”ך, בלב האומה, ואם על שלל טקסטים אזוטריים מופלאים מבית מדרשם של כתות יהודיות-רוחניות שונות, שהתקיימו כאן ממש על רגבי האדמה הזאת. או בקיצור, קשה לחשוב על חוט גורדי מקשר יותר, בין החיים היהודיים המתחדשים בארץ ישראל, תחייתה של השפה, רנסנס התרבות העברית, וושיבתן של הגלויות לארץ חמדת האבות, יותר מאשר אותו אוצר טקסטואלי בלום.
תחשבו על כמה שזה מופלא: איך ממש באותו היום שבו בצד אחד של האוקיינוס, אי שם בניו יורק שבארצות הברית, מתכנסים האומות כולן בכדי לחזור ולהעניק לעם היהודי את ההכרה והגושפנקא (וממילא גם את האפשרות הפרקטית), לחזור ולקומם מחדש את ארצו וריבונתו בארץ ישראל, באותה הארץ ממש – בעיר בית לחם, רוכש יהודי בשמה של האקדמיה היהודית הראשונה בארץ ישראל, את אותה עדות מופתית שאין כמותה לאשש את הזיקה בין העם היהודי לארצו. את העובדה שאנחנו באמת חוזרים וסוגרים מעגל, חוזרים ממש אל אותה נקודת זמן טרגית, שבה נכתבו אותה מגילות, ובה ירד המסך על החיים היהודיים בארץ ישראל במתכונתם העצמאית.
אז תגידו לי שאין כאן מן המופת השמימי! אלוהים כמו העניק לעם היהודי באותו היום, את האישוש הממשי ביותר שהם יכלו לקבל, בכדי לאמת בפני העולם כולו – את גודל הפלא והצדק ההיסטורי בדבר שיבתם ארצה, אל ערש זהותם והווייתם הלאומית. להוודע ולהגלות את מופת השתמרותם, איך אחרי כל כך הרבה שנים, נשארה השפה, מפיהם ומפי כתבם, אותה השפה, הטקסטים המקראיים אותם טקסטים – מילה במילה (!!), והחיבור והזיקה אל שורשיהם הלאומיים, אותה חיבור וזיקה במלוא עוצמתה.
אז תגידו לי אתם, היש נס להתנוסס גדול מזה? כמה יישום מופתי יש כאן, של הוראתו הנבואית הקמאית, של הנביא ישעיהו: “מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה”!
אז כל זה חברים, קרה לא פחות מאשר – באותו היום ממש – כ”ט בנובמבר 1947!
אז שיהיה לכולנו – א’ פרלייכען כט’ בנובמבר!
