הספד יוקד שכזה (הרצ״ב בסרטון בקצה המאמר), כמו שתוכלו לשמוע כאן מפיו של הרב יצחק בר חיים – אחד מרבני גדוד נצח יהודה, דומני שעוד לא נשמע על ההר רווי היגון והתוגה הזה – הר הרצל שבירושלים. עמדתי שם היום בפאתי אזור ההלוויה, ופתאום שמעתי קול מוכר, מן מנגינה שמוטמעת בי עמוק מהימים ההם שלי כבחור ישיבה. זאת המלודיה ההספדית החרדית-טיפוסית שכמעט ואין הלוויה חרדית, בוודאי כזאת של רבנים ואנשי שם, שהיא אינה מהדהדת שם.
וכמי שבשבעת החודשים האחרונים השתתף כבר בכמה עשרות הלוויות על ההר הזה, הרגשתי מוזר מאוד. אפעס זה לא התחבר לי. הורגלתי כבר לראות הלוויות צבאיות מהודקות, טקסים פומפוזיים רצופי משמרות כבוד ודגלים, לצד הספדים אישיים שמלפחים את נשמות המשתתפים. אבל כזה? כזה עוד לא היה לי. איך פס הקול הכ”כ עתיק וארכאי ההוא שהורגלתי לשמוע על גבעת הישיבה בהלוויות ענק דחוסות, הגיע להר הכ”כ ישראלי הזה? אותו ההר שנושא את שמו של חוזה המדינה. מי שאולי נחשב כרחוק והמנוגד ביותר לאתוס החרדי.
ואז הבנתי שאני נוכח בהיסטוריה של ממש. אמנם בנסיבות כ”כ כואבות וטרגיות, אבל עדיין היסטוריה. זה היה שילוב מצמית ממש, בין החרדיות המסורתית ההיא עם הניחוח העתיק, למציאות הישראלית העכשוויות. בין המקום ההוא, למקום הנוכחי. כך ככל שהתמסרתי יותר אל הרגע והדברים שניסרו שם במורדות ההר, זה היה נשמע לי פחות ופחות מוזר, אולי אפילו טבעי ומתבקש. פתאום זה נשמע לי כמו לחן חדש ומחודש, כזה שמסנתז בין דיבורים על הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שירד לגנו, ועל וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לתיאורי גבורה והסתערות בקרב. תמהיל שכולו פלא היצוק מיהודיות שורשית עתיקה, אך לא פחות מכך יש בו גם ישראליות מובהקת ואחריות לאומית. אמונה עמוקה לצד גבורה עילאית. ספרא וסייפא במובנו היותר עמוק ומופתי.
אז תודה לכם גיבורי האומה שם בגדוד נצח יהודה, על שאתם מזכים אותנו בשילוב המופלא הזה. ותודה מיוחדת לך גיבור ישראל – סרן ישראל יודקין הי”ד על מה שייצגת ומימשת בחייך. לא הכרתי אותך אישית, אבל היום בדרכך האחרונה, זכיתי בזכותך להבין באופן כ”כ עמוק ובלתי אמצעי, כמה הדרך שלנו כאן רצופה דווקא בתקווה. באפשרות אמתית להכלה אהדדי. לאחוז בניגונים הקדמוניים ביותר של הוויתנו, אך לא פחות מכך, גם בהוויה הישראלית, הגיבורה והעצמאית. זאת שהיא בדיוק כמוך, יוצאת ללא חת אלי קרב, נאבקת בעוז את מלחמת הקיום שנגזרה עלינו.
כך שבזכות אנשים וגיבורים עילאיים שכמותך, בעזרת השם גם ננצח – ובגדול. אמן.
