בשורות הבאות אני רוצה לחלוק עמכם הקוראים, סיפור מופלא שבדידי הווה עובדא לפני שבע שנים בדיוק, כזה שדומני שחובתי להנציח ולחלוק לעוד הרבה שנים שיבואו.
היה זה בעת שבה זכיתי להוביל מסע מופלא עד מאוד של תלמידיי בתכנית בית המדרש שבמכינת תבור שבנצרת עילית (בה לימדתי באותה העת), אל שורשי היהדות שבפולין ואוקראינה (שהעומד בראשה היה באותה העת ידידי עוז עמיחי שיקלי. מי שמשמש כיום כשר התפוצות בממשלת ישראל. זהו איש שמניות הזהב של הזהות היהודית בישראל, בעוד עשרים ושלושים שנה, רשומים בין היתר על שמו). בעת כתיבת שורות אלו, עוד הייתי מצוי בשעות הראשונות של ההתאוששות, כך שעוד היה מוקדם לשחזר ולתאר כיאות. אך את הסיפור דלהלן הרגשתי צורך לגולל כבר עכשיו, כשהנפש עוד רותחת מהפלא הגדול.
למסע המופלא הזה, גוייס מבעוד מועד סכום הכסף שהיה נדרש בכדי לממן את עלות פרקו הראשון של המסע, השהייה בפולין (וזאת באמצעות קרן ה Bronwnstone מניו יורק. שמי שעומד בראשה הוא חברי היקר הר׳ יוני גרינוולד, שאף הצטרף עמנו אל המסע בחלקו הפולני, ותרם עצומות כדרכו בקודש, בחומר וברוח). אך לעומת זאת, לא הסתייע העניין בגיוס הסכום שהיה נדרש למימון השהייה בסוף השבוע באוקראינה (מחמישי עד ראשון בבוקר).
עוגמת הנפש הייתה רבה, הרעיון לחתום את המסע בחוויה שבתית עילאית ומיוחדת, בצלא דמהימנותא של אור שבעת הימים הבעל שם טוב, להסתופף ולהתבסם מאורו, הייתה נראית לי כחוויה האולטימטיבית, בעבור חניכי המכינה. וזאת רגע קודם שהם עוברים לשלב הבא בחייהם, גיוסם לצה”ל, לכשלוש שנות שירות. אך בכל זאת, המחשבה הייתה בתחילה כי בלית ברירה, עם כל הצער שבדבר אין מנוס מביטולו של המסע לחלוטין. אך בהמשך לאור מאמצים ולהטוטים של המארגנים, הוחלט לשמחת לב כולם, לצאת למסע בכל זאת, גם אם הדבר כרוך בגרעון תקציבי משמעותי.
ואכן, חיש מהר לאחר שיצא המסע לפועל, התבררה ההחלטה כנכונה וקולעת. עוצמת החוויות ועושר הלמידה, עשו את שלהם, ואך שעות ספורות לאחר היציאה למסע, הוא הלך והסתמן כסיפור הצלחה מסחררת. דבר שרק הלך והתעצם ככל שהמסע התקדם. החניכים התחברו יותר ויותר לרוח הדברים ולאקלים הרוחני וההיסטורי של המסע. והיה ניכר בעליל שהדברים, המקומות, השירים וכו’, נוטעים ופועלים בהם את הרושם הנכון.
אך מעל כולנה, כפנינה שבכתר וכגולת הכותרת ממש, היתה השהות בשבת האחרונה בעיר הקודש מזי’בוז’. החל מתפילת קבלת השבת המרגשת בבית מדרשו העתיק של אותו צדיק, אל תוך הלילה, בשירים ודביקות עד לב השמיים (זאת לצד שיעור ארוך במאמר ‘כגוונא – ורזא דשבת’) . ולאחר מכן בסעודת השבת רוויית התוכן והעושר החוויתי, שהלכה ונמתחה עד שכמעט עלה עמוד השחר, בשירים וזמרה, התעלות ולכידות חברים שכמוה לא זכו המשתתפים לחוות מעודם.
בשלב זה דומני שכבר היה ברור, כי אם ייתן איש את כל הון ביתו, בעוצם וביקרת החוויה שהייתה מנת חלקנו בשבת זו, בוז יבוזו לו. דבר לא ישווה ויערך למעין עולם הבא, אהבה בתענוגים שכזו, שלא מעלמא הדין . ויהיה המחיר אשר יהיה.
אך בכל זאת, טעם חמצמץ נשאר עדיין בפה, בכך שכל העוצם החוויתי הזה, גוזר עלינו כניסה משמעותית לגרעין תקציבי.
אלא שכאן בדיוק הניחו מקום למארח הרשמי שלנו, המרא דאתרא דנן, מרנא ורבנא הבעש”ט, מקום להתגדר בו ולהיכנס לתמונה. ומי כמותו מלומד בנסים ובפלאות עד לאין קץ.
כך, בשבת בבוקר עשה עבדכם הנאמן את דרכו בנפתולי דרכיה של קרתא דשופריא מזיבו’ז, להתפלל את תפילת השחרית בבית הכנסת של הרב הק’ מאפטא (השוכן בסמוך לביהמ”ד העתיק של הבעש”ט). ברם, העובדה כי שבת זאת הוקדשה במזיבו’ז במובהק, לטובת שתי קבוצות שהתארחו שם (היינו, אנחנו וקבוצה נוספת), ואשר שתיהן אינן חרדיות או אף דתיות במובהק בהגדרתן, הביא לכך כי מספר המשתתפים הפרטיים היה דליל מאוד. כך יצא שבשעה 10:30 כחצי שעה לאחר מועד ההתחלה הרשמי של תפילה השחרית, עדיין לא היה בידינו להשלים מניין לתחילת התפילה. אך העובדה כי מתוקף אחריותי היה עליי גם לחבור לקבוצתי הגדולה, לעשות בעדם את קידוש הבוקר וכו’, תכננתי לעזוב מוקדם ככל האפשר. כך שהעיכוב הזה הלך והסתמן כבעייתי בעבורי. אך בעוד אני כך חוכך בדעתי מה לעשות, נפתחה הדלת ולבית המדרש נכנס יהודי נשוא פנים המתגורר בLA שבארה”ב, העונה לשם ר’ דוד הגר. אז כך, את ר’ דוד אני מכיר היטב משכבר הימים. אני גם מודע כמובן לפעילותו הפילנטרופית האדירה בנושא של הנח”ל החרדי ועמותת נצח יהודה וכו’, ובאשר במכינה קדם צבאית עסקינן, זה עשה אותו כמועמד כמעט מיידי לפנות בשכגון דא. ואכן הוא היה אחד מאותם שלושה יהודים אמידים ונדיבים, שמהם ניסיתי לבקש את תרומתם למימון פרק הנסיעה לאוקראינה. אך דא עקא, הוא היה הוא למעשה היחיד, שמשום מה לא ממש הצלחתי לתקשר עמו. אמנם שלחתי לו הודעות כלשהן ונסיתי לתפוס את תשומת ליבו לעניין, אך משום מה העניין לא צלח בידי ולא התקבלה הימנו כל תגובה.
והנה עתה, כאן ועכשיו, אי שם במזיבו’ז שבחבל חלמיניצקי שבאוקראינה, במניין של שבת בבוקר, נכנס בפתחו של בית המדרש להשלים לנו המניין, לא פחות ולא יותר מאשר ר’ דוד הגר.. למותר לציין את תדהמתי כי רבה, כמעט ממש ולא ידעתי את נפשי.
ניגשתי אליו כמובן לאלתר וברכתיו בלבביות בברכת שבת שלום וברוכים הבאים. אך תוך כדי שאני כמו באתי אליו בספק טרוניה ספק הלצה, ע”כ שמדוע הוא מתעלם מהודעותיי וכו’? הוא כמובן התנצל וטען כי אין לו באמת מושג על מה אני מדבר וכו’.
אלא שאז נזדרזתי להציע באוזניו רעיון של הבעש”ט אודות סוד האמונה, ביכולת לצרף המקרים לכאורה, לכלל ראייה אמונית הוליסטית והרת משמעות. ר’ דוד שאיש בר אוריין ובר אבהן הוא, שייף עייל ושייף נפיק, הבין כמובן חיש על מה אני מדבר ולהיכן הולכים דבריי, כך שהוא שאלני תוך כדי דיבור; נוו.. אז להיכן הנך חותר בכל זאת?
ואז כמובן סיפרתי לו ברעד אודות המכינה ושאנו שוהים ממש כאן במזיבו’ז בשבת הנוכחית. ובכך שזאת למעשה ה-סיבה שבגינה ניסיתי לתופסו ללא הצלחה.
אלא שכאן הגיע תורו של ר’ דוד להתחיל ולרעוד. תראה הוא אמר לי, ראשית אל נא באמת תחשוב שאני פוקד את מקום הקודש פה לעתים כה תכופות, אדרבה, למעשה זאת הפעם הראשונה בחיי (האיש באותה העת היה בשנות השישים לחייו), שאני עושה זאת. ולא אך זאת, בתכנית המקורית, הייתי בכלל אמור לשבות כאן בשבת שעברה, אך בסופו של דבר באשר בתי חגגה מסיבה לבנה-נכדי והיה להם חשוב עד מאוד שאשתתף עמם, נאלצתי ברגע האחר לדחות את ביקורי כאן מהשבת שעברה לזאת הנוכחית. כך שנראה לי שיפה נעשה לו ניגש ישירות לביזנס.. וכאן הוא שואל אותי בישירות ובנחרצות מפתיעה משהו; על כמה כסף מדובר? כשנקבתי את הסכום הגבוה, תגובתו המיידית הייתה, קיבלת!!
אתם מבינים? חודשים ארוכים של נסיונות מייגעים ומאכזבים להשיג את הכסף, שליחת הודעות, אמיילים, מרדף אחרי קרן זו או אחרת, ושכולם העלו חרס בידינו, הגיעו באחת אל קיצם, על אדמת מזי’בוז. אצל חלקת מחוקק ספון, אור מופלא של מעלה, הבעש”ט, זרחה עלינו התשועה. ובינו זאת, כמה כשזה ראוי להגיע, זה בא כך בפתע פתאום, באופן כל כך פשוט וקל, מהיר ומופלא. רצית? קיבלת. כאשר למותר לציין מה הם הסיכויים לאירוע שכזה להתרחש כלל ועיקר?! וזאת כ24 שעות לפני שכל המסע מגיע למעשה אל קיצו, דבר שעושה את הסיכוי לגיוס הכסף לעוד יותר בלתי ריאלי.
ר’ דוד טרח אף להבהיר לי, כמה הפלא הוא עוד עצום שבעתיים, בכך שלו הוא דווקא כן היה מגיב להודעותיי, הרי כי ביום טוב הוא היה פוטרני בכ1,000$ מקסימום (הוא הטעים לי כי הוא עוסק באופן ממוקד בנושא של צבא וחרדים). כך שרק העובדה שהוא נמצא פה עמנו במקום, ופלאיות הצטלבותן של המסעות שלנו מחד ושלו מאידך, הוא ניאות לתת על אתר (תרתי משמע), כמעט את מלוא הסכום העתק.
בסעודת מלווה המלכה כבר הופיע אותו ר’ דוד בפני החניכים, הוא דיבר עמם שעה ארוכה אודות הנח”ל החרדי ויחסי חרדים והמערכת הצבאית ועוד. זה כמו היה חותמת נוספת לעומקו וטבעיותו של המפגש והחיבור.
אז מה נאמר ומה נדבר, זה הלא מסוגים הדברים שמותירים נאלם דומיה מעצם אפשרות התרחשותם. כך לבוא למזיבו’ז, ולקבל את הכסף כמו על טס של זהב. כך שכל מה שצריך הוא פשוט להתמסר אל התנועה הזאת, לדעת שהמסע הזה הוא חשוב, משמעותי ומעצים, באופן שבעצם בלתי באמת אפשרי שלא לקיימו. ואם ישנם גרעונות בעיות תקציביים, הרי שכאן כמו עולה ונשמעת קריאתו של הבעש”ט, עליי היא שהייתכם! כל הנוגע למשמעות החומרית של המסע, לוקח אני זאת על כתפיי הרחבות, ע”כ המשתמע מכך. העיקר בואו, עולו ואתכנשו בסתר המדרגה שלי, במקום חביוני שעליו כבר נקרא בפי צדיקים; ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. וכל שאתם צריכים זה רק לדלות ולהשקות ולהרוות צמאונכם ממי הדעת הנובעים פה לאין שיעור, להתבסם מדמותי ומורשתי הנצחית ההולכת ומהדהדת מסוף העולם ועד סופו. וכל היתר, עליי.
אז יסופר זאת לדור אחרון, כי לא פסה המופת מישראל ומבית מדרשו של אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב. כך שבאם בעוד מאתיים שנה ייצא לכם לקרוא בספר העונה לשם ‘שבחי הבעש”ט – גי’ 2.0 על איזושהי מכינה קדם צבאית מצפונה של ארץ ישראל, שבאה אצל רבינו הק’ הבעש”ט לשבות עמו במחיצתו בשב”ק פר’ בלק, בשנת תשע”ח – 2018, אשר קרה אותם כך וכך וכך וכו’, דעו נא לכם יקרים ואהובים, שכל האמור לעיל, הוא אמת לאמיתה בתכלית. וכי עינינו ראו ולא זר את אותותינו ומופתינו באופן נפלא ועצום עד מאוד. אשרינו ומה טוב חלקינו שכך עלה והתקיים בנו, בבחי’: מבשרי אחזה א-לוה ממש.
לחיים ולברכה 🍷🥂