על אהבה ואותנטיות, שגרה והחרגה, במשנתו של רבי שמעון בר יוחאי.1 min read

ברצוני לשתף כאן דברים שנשאתי ביום חמישי בערב, יח׳ באייר – יום לג׳ בעומר תשפ״ב, תחת חופתם של הנאהבים והנעימים חברי היקר אמיר ליס ובחירת ליבו ניצן פורת, שהיה לי הכבוד והזכות להשיאם כדת משה וישראל. הדברים האמורים כאן, הם הרחבה והעמקה של מה שחלקתי שם באוזניהם ובאוזני האורחים, בני משפחותיהם והחברים.

אנו עומדים כאן הערב, ביום לג’ בעומר, שכולו קודש לדמותו רבת ההוד של אחד מגדולי חכמי ישראל, רבי שמעון בר יוחאי, שלפי המסורת יום פטירתו חל היום. וכדבר בעתו מה טוב, דומני שאין הולם יותר מלהזכיר בשמו של החכם הנפלא הזה, מאמר וסיפור הקשור בדמותו, המופיע במדרש חכמים:

“אמר ר’ אידי: מעשה באשה אחת בצידון, ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.אתון גבי ר’ שמעון בן יוחאי בעין למשתבקא דין מדין (רוצים להתגרש זה מזה) אמר להון חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה.” הלכו בדרכיו, ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושיכרתו יותר מדאי. כיון שנתישבה דעתו עליו, אמר לה בתי, היכן אני נתון? אמרה ליה בבית אבא. אמר לה, מה לי לבית אביך” אמרה ליה ולא כך אמרת לי בערב: כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל ר’ שמעון בן יוחאי, עמד והתפלל עליהם, ונפקדו..” (מדרש שיר השירים רבה, א׳ לא׳)

זהו סיפור שהוא לא פחות ממדהים. לפנינו זוג שאחרי עשר שנות זוגיות שבהם לצערם לא הצליחו להיפקד בזרע של קיימא, מחליט להביא הזוגיות הזאת לסיומה, אך קודם שהם אכן עושים כך בפועל, הם בוחרים לשמוע בעצתו של רבי שמעון בר יוחאי, ולשם כך על מנת לפגוש ולהיוועץ בו פנים אל פנום, הם עושים את כל הדרך מצידון הרחוקה להרי הגליל שבארץ ישראל.

וכך כשהם באים לרבי שמעון בר יוחאי, מה שבעצם הוא אומר להם, זה לנסות ולשחזר את הערב הנפלא ההוא של ליל כלולותיהם. אסור לכם להיפרד מבלי שאתם עושים מן מסיבה שכזו עם הרבה אוכל ואלכוהול וכיו”ב, ממש כפי שלבטח עשיתם במסיבת נישואיכם. והשאלה העולה מאליה, מה בדיוק הוא רצה להשיג בעצה הזאת שהוא נתן להם? האם באמת לכך הייתה כוונתו שהאישה תשקה את בעלה לשוכרה, ומתוך כך הוא ימצא את עצמו בבית הוריה, ומשם לדיאלוג המרתק ההוא שהתקיים ביניהם?

וביתר שאת יש לתמוה, מדוע רבי שמעון לא מעתיר בתפילה בעבורם כבר לאלתר בפעם הראשונה שהם באים אליו ומתנים את צרתם, ובמקום זה הוא שולח אותם לעשות את מה שעשו?

רגע לפני שאנו צוללים להבין את עומק הסיפור, כדאי שנבין משהו מאוד מעניין וייחודי בנוגע לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי, כפי שהיא משורטטת בדברי חכמים. רבי שמעון הוא אדם שנחשב מאוד חריג ושונה, אפילו ביחס לחכמים אחרים. המושג “רבי שמעון בר יוחאי וחבריו” משמש כדוגמא להחרגה בכול הנוגע למחויבות של עמידה בזמנים של תפילה (המחויבת לפי ההלכה להתקיים שלוש פעמים ביום). המסירות הטוטאלית שלו ללימוד תורה ועסק הנסתר, כביכול הפקיעה אותו מהסטנדרט השגרתי והמצוי הרווח בחיי היום יום בין בני אדם. עד כדי כך התקיימה ההחרגה הזאת, שמוצאים אנו בסיפור בתלמוד ע״כ שכאשר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, יצאו מן המערה שבהם הם התחבאו מן הרומאיים, כשהם שוהים בה במשך לא פחות מ12 שנים ועוסקים בתורה בצורה של מסירות שכמעט ואי אפשר לעלותה על הדעת, הם היו שורפים במבטם, בכל מקום שבו הם היו נותנים את עיניהם, כמו בבני אדם שעוסקים בשגרת יומם ובעיסוקם לפרנסתם וכו’. יש כאן לטעמי ביטוי מטפורי לאופן שבו התקיים אצלם חוסר יכולת להכיל את השגרה המצויה, להיות במקום כה חריג ואקסצנטרי, כזה שכולו הקרבה ומסירות טוטאלית.

וכאן אנו חוזרים לסיפור האמור עם רבי שמעון בר יוחאי ואותו הזוג שבא לפניו. מה שבעצם הוא רמז להם בדבריו, היה כי על מנת להבין את החשיבות האמתית, בנוכחות זה בחייו של זו ולהיפך, עליהם כמעט בהכרח להחריג את עצמם מהשגרתי והמצוי. לגעת באיזושהי נקודה אותנטית ופנימית, שייתכן והופיעה ביניהם רק מתישהו פעם אחת, באותו הלילה הנפלא של הכלולות. זהו לילה שמצד אחד כולו אומר החרגה, כמה שהוא שונה, אחר וייחודי מכול ערב ויום אחר לאורך החיים שלנו, לילה אחד ויחיד במינו! אך מצד שני, דווקא בגלל אותה החרגה שהיא אינהרנטית בהווייתו של הלילה הזה, אנחנו מצליחים לגעת במקומות העמוקים ביותר של ההוויה הזוגית. של הפלא שמתחולל בינינו. להיות במקום שהוא הרבה מעל ומעבר לזמן ומקום, לחוש רגשות של נצח וחיבור שאין להם אח ורע. מה שעליהם קורא משורר האהבה הגדול של שיר השירים: “אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ..” אתם מבינים? שום דבר מהעולם השגרתי והמצוי שלנו לא באמת יכול להשתוות באיזושהי צורה לעומק הפלא של האהבה, למקום הכ”כ עמוק ופנימי שהיא לוקחת בחיינו ומחוללת בהם.

וזאת בדיוק הייתה ההבנה של אותה אישה חכמה, שכאשר היא שמעה את עצמתו של רבי שמעון בר יוחאי, ע”כ שעליהם כביכול לשחזר את מסיבת ליל כלולותיהם, רגע לפני שהם נפרדים כ”א לדרכו. כי מה שהיא הבינה, היה שעליה למעשה להביא את בעלה למצב של שיכרות. אין דבר שהוא יותר החרגה מהשכרות. במצב שכזה האדם מאבד למעשה את האחיזה בריאליה, ביכולת ניתוח המציאות ההגיונית והמוכרת. כך ורק כך, היא הבינה בין המילים והשורות מדבריו של רבי שמעון בר יוחאי, הם אולי יוכלו באמת לחוש ולו לרגעים ספורים את אותו יחד פלאי. לשחזר את ההבנה הראשונית ההיא, כמה הם חשובים באמת זה לזו וזו לזה.

ואכן מיד לאחר אותו ביקור במעונו של רשב”י, הם חוזרים לביתם שבצידון, ובאותו ערב של “חגיגת פרידה” היא משקה את בעלה “יותר מידי”. וכך שהוא במצב של שכרות היא לוקחת אותו לבית הוריה. בבוקר שלאחר אותה מסיבה רוויית אלכוהול, מתעורר הבעל, וכשהוא מנסה להבין מדוע לכול הרוחות הוא נמצא בבית הוריה של אשתו? היא משיבה לו כדברים הללו: הלא אתה אמרת לי לקחת את הדברים שלי וללכת לבית הוריי, אז האם יש לי משהו יותר חשוב ממך? הנה עשיתי כדבריך, נטלתי אותך והלכתי לבית הוריי. כך היא למעשה כביכול מרמזת לו על תחושת השייכות שהם חשו אך ערב קודם, דווקא בזכות אותה החרגה שהם חוו, יצאו והשתחררו לרגע משגרת יומם המצויה והאפרורית, הצליחו לחוות לכמה רגעים את אותה טוטאליות של שייכות וחיבור (זאת שהם חשו אי אז ברגעי הכלולות הראשוניים שלהם).

אתם מבינים? זה בעצם מה שאומרת האישה לבעלה שרצה למעשה לסיים הקשר ביניהם (רק בגלל העובדה המצערת שהם לא זכו בזרע של קיימא) מה בעצם יש לי? איזה קניין אמתי ונצחי אנחנו מחזיקים, אם לא את היחד הנפלא הזה? וכמה הדהוד יש כאן לכתוב האמור מס׳ שיר השירים: אם מישהו בכלל ינסה לקנות ולהמיר את האהבה באיזשהו קניין ויחס אחר, בוז יבוזו לו! לא פחות. זה לא שיגידו לו שזה שווה יותר או פחות, אלא פשוט יבוזו לו, ייראו בזה משהו שהוא מגוחך ומופרך לחלוטין

(ואולי בעקיפין הוא רצה גם לרמוז להם, ע”כ שהשייכות ההדדית, היא אפילו חזקה ומשמעותית יותר ממקום הילדים בחיינו, כך שגם אם הם לא זכו לזרע של קיימא, עדיין יש להם זה את זו וזו את זה. והלא כך גם היו דבריו של אלקנה לחנה חנה, כשהוא ראה אותה במר ליבה על כך שהיא לא זכתה בפרי בטן: “הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים״)

וכך רק אחרי שהם מבינים את זה, הצליחו לגעת באותה נקודת נצח טוטאלית שקיננה עמוק בליבם פנימה, הם שבו ועשו את דרכם חזרה לרבי שמעון בר יוחאי, ויכלו לומר לו: רבינו, הבנו. ירדנו לסוף דעתך. או אז, יכל רבי שמעון בר יוחאי, כביכול להחיל עליהם את ברכת שמים ממעל. להעתיר בתפילה בעבורם, על אותה תחושת שייכות עמוקה שצפה ועלתה ביניהם. כך האורות של השפע האלוהי יכלו לפגוש את הכלי האולטימטיבי להגשמתם.

אז אתם זוג כה מיוחד, נפלא ונדיר, אמיר וניצן, ניצן ואמיר, כמה פלא מתחולל ביניכם. איזה יחד מיוחד במינו אתם עומדים לכונן הלילה הזה, כאן תחת החופה בקרחת היער הזאת. איחוליי לכם מקרב לב, שלעולם תדעו לגעת ולהתחבר לרגעי הנצח הללו שאתם חווים, שלא תחדלו לרגע להכיר במה שקיים שם ביניכם, כמה שאין שום קניין ויחס בעולם שבכלל יוכל להשתוות לפלאיות הזאת. ושגם ברגעי משבר וקושי, תוכלו לחזור ולהחריג את עצמכם משגרת היום יום האפרורית, לשחזר את התחושה הנפלאה הזאת, לחזור ולגעת בה עד לאין קץ!

מזל טוב אהובים!