אַהֲבַת אָדָם:
וְאוּלַי, אוּלַי זֹאת רַק
אַהֲבָה
שֶׁאוּלַי מְקַלְקֶלֶת אֶת
הַשּׁוּרָה
אֲבָל מְתַקֶּנֶת וּמְאַחָה
הַרְבֵּה מְאוֹד
שׁוּרוֹת
שֶׁל פְּצָעִים מְדַמְּמִים
שֶׁל חַיִּים שֶׁנֶּהֶרְסוּ, שֶׁקָּרְסוּ
אֶל תּוֹךְ עַצְמָם
אָז אוּלַי זֹאת רַק
אַהֲבָה
אֲמִתִּית – טְהוֹרָה
שֶׁכֻּלָּנוּ אֲנוּסִים
לְכוּדִים בַּעֲבוֹתוֹתֶיהָ
אַהֲבַת
אָדָם
שֶׁכָּל כָּךְ חָבִיב
שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם
בְּצַלְמֵנוּ וּבִדְמוּתֵנוּ
צַלְמָהּ שֶׁל חֶבְרָה קְרוּעָה
וּמְרֻסֶּקֶת
שֶׁרַק מְחַפֶּשֶׂת קְצָת נֶחָמָה
לֶאֱסֹף אֶת שְׁבָרֶיהָ
לְתַקֵּן אֶת שׁוּרוֹתֶיהָ
בִּדְמוּת אַהֲבַת
אָדָם.
‐——-
כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמֵינוּ:
הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ חַיָּב
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַלְקֵל
הוּא אֵצֶל הַבֶּגֶד
מְתַקֵּן הוּא אֵצֶל יִצְרוֹ
וְדַעְתּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת
עָלָיו בְּכָךְ
אֱלֹהִים הַטּוֹב
עֲשֵׂה נָא
שֶׁדַּעְתֵּנוּ וְנַפְשֵׁנוּ הַפְּצוּעָה
תִּתְיַשֵּׁב בְּכָךְ
אָמֵן