היום בצהרים התראיינתי ברדיו קסם, בתוכניתו המיוחדת לפרשת שבוע של ידידי היקר ד״ר עמוס ברדע. בשיחה עלו מגוון של נושאים והקשרים מתוך פרשתנו. בין היתר
על החוק החי והדינמי בהוויה ההלכתית – היהודית. ועל חובת העמלות בתורה ועניינה של שפת הכתיבה לעומת שפת החקיקה. מאמר הגותי לפרשת בחוקותיי: “אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ;
תורה זו של האדה״ז בס׳ ליקוטי תורה לשיר השירים (עמ׳ לג׳) היא יסודית ועמוקה מני ים. היא נוגעת בשאלת מקומן של האותיות והמילים בהווייה בכלל ובהווית האדם בפרט – ככאלו שעניינם הוא גילוי ויצירת זיקה בין האדם אל האינסוף. האדה״ז כורך במאמר זה בין עניינן של האותיות ואפשרות הופעתן, לעניינן של הגלות והגאולה – הפרטית והכללית. במאמר זה אנסה לשרטט קריאה פרשנית – מודרנית בתורה זו, ובאופן שבו לטעמי יש לקרוא את דברי האדה״ז ולהבינם כדבעי. המאמר נלמד והתלבן אצל חלקת מחוקק ספון בעיר האדטיש שבאוקראינה, ביומא דהילולא דהשתא – כד׳ טבת תשפ״ד.
