שפה

גלות וגאולה
אודי הרשלר

על האותיות כהתגלות, ועל השפה המודעת והלא מודעת – במשנתו של האדה״ז. קריאה פילוסופית – פרשנית במאמר ׳אני ישנה ולבי ער׳ בס׳ ליקוטי תורה׳ + מצגת/פודקסט/סרטון AI לסיכום המאמר

תורה זו של האדה״ז בס׳ ליקוטי תורה לשיר השירים (עמ׳ לג׳) היא יסודית ועמוקה מני ים. היא נוגעת בשאלת מקומן של האותיות והמילים בהווייה בכלל ובהווית האדם בפרט – ככאלו שעניינם הוא גילוי ויצירת זיקה בין האדם אל האינסוף. האדה״ז כורך במאמר זה בין עניינן של האותיות ואפשרות הופעתן, לעניינן של הגלות והגאולה – הפרטית והכללית. במאמר זה אנסה לשרטט קריאה פרשנית – מודרנית בתורה זו, ובאופן שבו לטעמי יש לקרוא את דברי האדה״ז ולהבינם כדבעי. המאמר נלמד והתלבן אצל חלקת מחוקק ספון בעיר האדטיש שבאוקראינה, ביומא דהילולא דאשתקד – כד׳ טבת תשפ״ד.

המשיכו לקרוא »
גלות וגאולה
אודי הרשלר

על סודה של השתיקה כמוטמעת בדיבור הגאולתי. ובעניינה של הפרשה הסתומה לעומת הפתוחה ובמשמעות הסתלקותו של יעקב אבינו – ולדמותו רצופת השתיקות של מו״ר רבי משה שפירא זצ״ל. לרגל יום השנה התשיעי לפטירתו + מצגת/פודקסט/סרטון AI לסיכום המאמר

המאמר את מהות הגלות והגאולה דרך מושג הדיבור והשתיקה בפרשת ויחי ובסיפורי המקרא. המחבר מסביר כי חוסר היכולת לנשום וליצור רווחים בין המילים הוא ביטוי לגלות, בעוד שהגאולה מתבטאת בדיבור רהוט, מדויק ובעל משמעות. לצד זאת, מודגשת חשיבותה של השתיקה ככלי להתמודדות עם מצבים טראגיים ובלתי נתפסים, כפי שהפגינו יעקב ומשה. השתיקה אינה רק חוסר במילים, אלא הכרה בענווה במגבלות התבונה האנושית מול המסתורין האלוהי והקיום הכאוטי. בסופו של דבר, היכולת לאזן בין הדיבור לשתיקה היא זו המאפשרת חיבור שורשי לאמת ולמסורת האבות. כך הופכת השתיקה של יעקב בערש דווי למסר נצחי של אמונה ואחדות עבור דורות העתיד. בהמשך לכך, הוא מאיר את דמותו רצופת השתיקות של מורי ורבי הגאון המופלא רבי משה שפירא זצ״ל – הגותו ומשנתו הייחודית. לפרשת ויחי ובמעבר לפרשת שמות – ולעשרה בטבת יום השנה התשיעי לפטירתו של רבינו משה שפירא זצ”ל

המשיכו לקרוא »
נקמה
אודי הרשלר

שיחה מוקלטת לפרשת השבוע מטות-מסעי. על עניין הנדרים והמחויבות העצמית של השפה. ובעניינה של הנקמה ותחושת הצדק.

בשנה שעברה התראיינתי ברדיו קסם, בתוכניתו המיוחדת לפרשת שבוע של ידידי היקר ד”ר עמוס ברדע. בשיחה עלו מגוון של נושאים והקשרים מתוך פרשתנו. בין היתר

המשיכו לקרוא »
האדמו״ר הזקן
אודי הרשלר

על החוק החי והדינמי בהוויה ההרמונית היהודית. ועל חובת העֲמֵלוּת בתורה ועניינה של שפת הכתיבה לעומת שפת החקיקה. מאמר לפרשת בחוקותיי.

“אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם

המשיכו לקרוא »
אלילות
אודי הרשלר

“שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כול צורכה”. מאמר לתשיעי ועשירי בטבת – לדמותו והגותו של מו”ר רבי משה שפירא זצ”ל – שמונה שנים להסתלקותו

מאמר רעיוני לימי ט׳ וי׳ בטבת, לאור דמותו ומשנתו של מורי ורבי גאון המחשבה רבי משה שפירא זצ״ל – שהסתלק ביום ט׳ בטבת תשע״ז, והובא למנוחת עולם למחרת ביום צום עשרה בטבת. אלו הם ימים שהיו משמעותיים ומפותחים במיוחד בהגותו של הרב זצ״ל, ובדייקא בהקשרו של מאמר חז״ל בכך שבהם ׳תורגמה התורה ליוונית׳. מתוך מגמה רעיונית זו, אני מנסה להאיר את דמותו ומשנתו של הרב זצ״ל, זאת לאור רעיונות שהתלבנו לאורך השנים בהקשר זה בבית מדרשו – בבחי׳ ׳דבריהם אלו זכרונם׳.

המשיכו לקרוא »
חנוכה
אודי הרשלר

על המקורי והאותנטי, לעומת הייצוגי והיפה. בעימות שבין היהדות ליווניות, והיהדות לעומת הנצרות. דרשה לליל נר שביעי של חנוכה ולליל ניטל (25/12).

לפני כשנתיים, בליל נר שביעי של חג החנוכה, נשאתי דברים באירוע משפחתי, שעסקו בעניינו של החג החנוכה ובעימות הפילוסופי – אסתטי בין היהודיות ליווניות. אותו

המשיכו לקרוא »