פנים וחוץ

המאמר בוחן את הזיקה העמוקה שבין סיפורו של יוסף במצרים לחג החנוכה, תוך התמקדות במתח שבין זהות פנימית לייצוג חיצוני. המחבר מזהה את יוסף כדמות המייצגת את “הגלות הזהותית”, שבה היהודי נדרש לשמר את אותנטיות בית אביו בעודו פועל בלב תרבות נכרייה ומנוכרת. דרך ניתוח חלומותיו ותוארו כ”צדיק”. בהקשר זה מוסבר, כי כוחו טמון ביכולת ליצור הלימה והרמוניה בין יופיו החיצוני לבין טהרתו המוסרית הכמוסה. המאבק החשמונאי ביוון מוצג כהמשך ישיר לעיקרון זה, שכן היוונות ביקשה להחליף את הסוד הפנימי באסתטיקה חיצונית ושטוחה. בסיום, מוצג המודל של יוסף כהטרמה ליהדות מודרנית המשלבת מחויבות לשורשים עם מעורבות במרחב הכללי. אורות החנוכה, המודלקים בפתח הבית כלפי חוץ, מסמלים את הניצחון של הפצת האור הפנימי אל תוך המציאות הגלותית מבלי להיטמע בה.