על אופיו החציוני של הברית והתודעה החציונית של ה’בינוניות’ של ראש השנה ובסודה של התשובה. מאמר מיוחד לראש השנה תשפ”ז + מצגת/פודקסט/סרטון AI לסיכום המאמר
המאמר – ובו עשרה פרקים, מבקש לקרוא את הברית, ראש השנה והתשובה כביטויים שונים של תנועה קיומית אחת: הפקעת האדם והעולם מ”חזקתם”. “מחצה על מחצה” של הרמב”ם אינו רק חשבון מוסרי, אלא תודעה שבה המציאות נעשית בלתי־מוכרעת; הבינוני הוא משום כך “תלוי ועומד” — אדם שעברו אינו מחזיק בעתידו. ראש השנה הוא הרגע השנתי שבו גם הזמן והחיים עצמם חדלים להיות מובנים מאליהם: לשנה יש “ראש”, ספרי חיים וספרי מתים נפתחים, וקולו הפשוט של השופר מחזיר את האדם אל נקודת הראשית שקדמה לקיבעונותיו. כריתת הברית מבטאת אותה ארכיטקטורה עצמה: חציית הרצף ויצירת מרחב “בין לבין”, שבו יכולה להתרחש הכרעה חדשה. מכאן גם משמעות הציווי “ובחרת בחיים”: אפילו החיים אינם חזקה אלא דבר שיש לבחור בו. התשובה אינה אפוא נקודת המוצא של ראש השנה, אלא התנועה המתאפשרת רק לאחר שהמציאות נגאלה מן הטריוויאליות שלה ונפתחה מחדש לאפשרות, לבחירה ולהתגברות.