פרולוג: מאמר זה נכתב לאורכם של 12 ימי המלחמה ׳מבצע עם כלביא׳ -שאך זה עתה הסתיימה, בין ישראל לאיראן. מערכה צבאית מופלאה, שהייתה הרבה יותר
ניצחון הוא דבר מדהים, אין דבר מתוק הימנו. פוטנציאל הניצחון הוא עצום. קל וחומר כאשר מדובר בניצחון כ”כ חד וברור, ועוד כנגד מדינה ענקית, כזאת
הימים הם באמת דרמטיים – בקנה מידה תנכ”י. לא יהיה זה מופרז לראות בהם כמכוננים בתולדות ישראל – בעת החדשה. הם ללא ספק ייחרטו עוד
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁתעֹצֶם הַיָּמִים,וּבְעָתָתָם: הִנֵּה תֵּכֶףיֵרֵד הַלַּיְלָה הָאָרֹךְהֲרָצוֹא וְהַשּׁוֹבוְהַחוֹזֵר חָלִילָההַפַּחַד וְאֵימַת הַלֹּא נוֹדַעיַחְזְרוּ וְיַעַטְפוּ אֶת כֻּלָּנוּהֶמְיַת חַשְׁרַת הַלַּיְלָהתִּשְׁמַע בִּבְעָתַת הַהַמְתָּנָהוְהָעֲיֵפוּת וְהַיְּגֵעוּתשֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת שֹׂבַע; וּדְמָמָה דַּקָּה
טוב מאוחר מלעולם לא. באיחור מה, אני משתף כאן את המאמר המיוחד שכתבתי השנה לחג השבועות. המאמר עוסק בעניינה של האנטישמיות ושורשיה. והזיקה המתקיימת בינה
לפני למעלה משבע מאות שנה – בעיר רוטנבורג שבגרמניה, נתפס על ידי השלטונות הגרמניים אחד מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים, רבי מאיר בן ברוך –
מבוא: לפני שנה בכא’ אייר תשפ”ד ציינתי את יום הולדתי במחיצת חברים קרובים ובני משפחה, במסגרת האירוע דיברתי כמה דיבורים הנוגעים לעניין יום ההולדת ובהקשרם
אָז אֵיפֹה הָיָה אֱלוֹהִים בַּשְּׁבִיעִי לְאוֹקְטוֹבֶּר אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ? הוּא הָיָה שָׁם בְּלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּפְרְדוּ בִּנְשִׁיקָה מִסִּפְרֵי הַתּוֹרָה וְאָחֲזוּ בְּאֹמֶץ בַּנֶּשֶׁק הֵמִירוּ אֶת הָרִקּוּדִים וּמְחוֹלוֹת
יש משהו מצמית באימת המוות. המחשבה שממש כאן, מעבר לפינה נמצאת החשיכה הגדולה של ההיעדר. של משהו שכולו בלתי נודע, חלל של רִיק אינסופי. המחשבה
פרולוג אקטואלי: מאמר זה נכתב לפני למעלה משנה, בימים ההם של החודשים הראשונים למלחמה הנוראית שבה הייתה מצויה מדינת ישראל. העם היושב בציון וההנהגה הישראלית,