העם היהודי

המאמר מנתח את סיפור בריאת העולם מתוך ספר בראשית ומקביל את הכאוס והחושך שקדמו לבריאה למציאות הגלויות והרוע המוחלט שעמו מתמודד העם היהודי לאורך ההיסטוריה. המאמר מסביר כיצד תרבויות המבקשות להחשיך את האור ולהחריב את העולם מתוארות כ תהום חסרת חקר הממוטטת את השפה ואת ההיגיון האנושי, במיוחד לנוכח זוועות הטבח בשמחת תורה. מול עוצמת האפילה הזו, האומה היהודית מהווה את התשובה הקוסמית ואת מקור ה אור והיצירה בעולם. הטרגדיה והכאב התהומי מתועלים לבסוף אל מקור של תשובה ובכי, המדמים את שפיכת הלב כמים ומובילים להתחברות מחודשת אל שורשי ההוויה הלאומית. לבסוף, מתוך האפילה הקשה והשתיקה המצמיתה, הטקסט נושא תפילה להתגברות רוחנית ולגאולה שתאיר את העולם ב אורו של משיח.

המאמר בוחן את פרשת בלק דרך המתח היסודי שבין האפשרי לבלתי אפשרי, מוטיב החוזר בטקסט המקראי עשר פעמים. המחבר טוען כי ניסיונותיו של בלק להפוך את קללת ישראל לאפשרית נבלמים על ידי אלוהים, ובכך נחשף הקיום היהודי כעל-טבעי וכזה שאינו כפוף לחוקי המציאות המקובלים. המאמר מנתח כיצד ברכותיו של בלעם מדגישות את ייחודיות האומה, אשר שואבת את כוחה מיושרה מוסרית ומהיעדר סופיות מוחלטת. בנוסף, מוסבר כי חופש הדיבור של בלעם מוגבל על ידי רצון עליון, דבר המלמד על דטרמיניזם אלוהי המכוון את ההיסטוריה. בסיום, מובא מעשהו של פנחס כביטוי לקנאות מוסרית המסוגלת להגדיר מחדש את גבולות האפשרי ולשמר את טוהר הקהילה. סיפור הפרשה מוצג כמיקרוקוסמוס לסיפורו של עם הנצח, שקיומו נותר חידה בלתי פתורה עבור המבקשים להכחידו.

פרשת תולדות מבשרת למעשה את לידתו בפועל של העם היהודי. אם בפרשיות האחרונות למדנו על חייהם של האבות, אברהם ויצחק, הרי שבפרשה זו, אנחנו למדים