דור המבול

המאמר בוחן את מהות האדם כישות נבחרת, המוגדרת מעצם בריאתה דרך זיקה דיאלוגית עם האל ולא כיישות מבודדת. המחבר מסביר כי הנבחרות היא תנאי קיומי המטיל על האדם אחריות מוסרית כבדה, בניגוד לניסיונות המודרניים למרוד במבנה זה ולבחור באוטונומיה מנוכרת. דרך ניתוח פרשת גן העדן וחטא עץ הדעת, מובהר הפער בין תודעת “הנבחר” ההרמונית לבין אשליית “הבוחר” העצמאי המובילה לגירוש ובדידות. הטקסט מציג את התשובה כגשר לתיקון היחסים הללו, תוך השוואה בין דור המבול המייצג התבהמות פגאנית לבין דור הפלגה המייצג יוהרה אנושית. בסיום, מודגשת דמותו של אברהם אבינו כמי שמממש את התכלית האנושית דרך היענות לקריאה האלוהית והכרה בנבחרותו.