תשובה

מאמר זה דן בנושא התשובה כנגד חטא ההיבריס, המוגדר ככישלון שנובע מתפיסה עצמית כוחנית ונרקיסיסטית של האדם. הטיעון המרכזי במאמר הוא, כי האדם יוצר אשליה של שליטה וכוח המביאה אותו לידי התרסקות, והתשובה היא תהליך דה-קונסטרוקטיבי המפרק את הנרטיבים הכוזבים הללו. באמצעות שפה חדשה של זהות והכרה בעליבות הקיומית מול הנשגב, האדם נדרש להקריב את גאוותו (“פרים שפתינו”) ולזנוח את הרעיון שמעשיו הם מקור הישועה. המאמר מדגיש את הגאווה כעבודה זרה, וכתשובת משקל, את ההכרה בצניעות כדרך הראויה אל הברית ואל פריחה והצלחה הבלתי אכזבת, כפי שמובטח בדברי הנביא.

המאמר בוחן את רעיון התשובה מנקודת מבט אופטימית וקוסמית, השונה מהתפיסה המקובלת. הוא מתמקד בכוונת האדם בראש השנה, לפנות אל האל, לא למען גאולתו האישית, אלא למען כבוד אלוהים בעולם. המאמר טוען כי התשובה מתחילה דווקא בהכרה במשמעותיות של הבריאה ובנוכחות האלוהית שבה, כאשר רק לאחר מכן הוא פונה אל תיקון המעשים הפרטיים. המאמר משתמש בתפילות הסליחות וראש השנה כדוגמאות לכך כי הביטחון בגאולה נובע מתפיסה זו. הדיון מגיע לשיאו בניתוח תפילת משה לאחר חטא העגל, המדגישה את החשש מכבוד השם בעולם, ולא רק מגורל עם ישראל.

אֶ לֵ ו לְ ! ! ! היה זה בכט’ באב לפני בדיוק שלושים שנה – בשנת תשנ”ה – 1995, א’ דר”ח אלול, עשיתי אז

אנחנו מצויים ממש ברגעים האחרונים של יום הכיפורים, זמן שמהווה חיתום לא רק של היום הזה, אלא של הימים הנוראיים כולם. ההבדל בין כתיבה לחיתום,

בעשרת ימי התשובה דאשתקד (שנת תשפ״ד), הייתה לי הזכות להעביר בבית הכנסת ׳אוהבי ציון׳ שבשכונת נחלאות בירושלים, את השיעור החמישי והאחרון בסדרת השיעורים: ׳עיונים במחשבת

בשנה שעברה זכיתי למסור סדרת שיעורים בנושא ׳התשובה׳. בסדרה זו ניסיתי בכול שיעור להאיר זווית רעיונית-הגותית אחרת בנושא התשובה, זאת מתוך עולמות שונים של הגות