שמחת תורה

המאמר מציג פרשנות מורכבת לפרשת “וזאת הברכה” ולקשר שבין חגי סוכות ושמחת תורה, תוך חיבור בין תפיסה אוניברסלית המאופיינת בפתיחות ומוסריות אנושית לבין זהות פרטיקולרית וביטחונית המדגישה את ייחודיות העם היהודי. המחבר דן בשינוי שעובר משה רבינו בבואו להיפרד מהעם, ובכך שאלוהים מתואר הן כמי שיוצא לקראת כלל האנושות באהבה והן כבורא המגן על עמו במאבקיו נגד אויבים. דרך השוואה בין הסוכה המחברת בין עמים לבין שמחת תורה המוקדשת לאינטימיות הפרטית של עם ישראל עם קונו, המאמר משקף את הדואליות הקיומית של העם היהודי. לבסוף, הטקסט קושר את רעיונות אלו למציאות מאז מלחמת “חרבות ברזל”, ומצביע על ההתעוררות הלאומית, ההתמודדות עם אנטישמיות עולמית, והגנה בלתי מתפשרת על קיומו של העם.

פרשת ‘וזאת הברכה’ – הפרשה החותמת את ספר דברים ואת התורה כולה, המתייחסת אל רגעיו האחרונים ממש של משה רבינו עלי אדמות – כאדון הנביאים

היה זה לפני כמעט כעשרים שנה, מסיבות כאלו ואחרות, היה עליי לשהות בתקופת חגי תשרי, במוסקבה בירת רוסיה. כך הזדמן לי לחגוג את חג שמחת

פעמיים בלבד מבין חגי ישראל מציינים חג ששמו הוא “עצרת”. היינו, שעניינה של ה”עצירה” אינהרנטי באופן חגיגת החג וציונו במסורת ישראל. הפעם האחת היא בחג