שבוע טוב – ועוד איזה שבוע טוב! הבוקר, שבת פרשת ניצבים, התפללתי במניין המתקיים באודיטוריום שבבית הספר אוולינה דה רוטשילד – כאן בשכונת רחביה בירושלים.
אני הולך לכתוב כאן משהו שהוא עדין ושברירי. לא באמת בדקתי אותו ברמה המחקרית, אך הוא מגובה בהרבה מאוד שיחות שהיו לי עם חיילי מילואים
יום תשעה באב, היום המר והנמהר שבו אנו מזכירים ומנכיחים בהווייתנו את חורבנם של שני בתי המקדש (לצד עוד סדרה ארוכה של אסונות וטרגדיות שפקדו
השבוע העם היושב בציון זכה בזכייה רבתי. מדינת ישראל באמצעות זרועותיה הארוכות, הצליחה לחסל שניים מגדולי אויבי האומה. בביירות היה זה אחד מגדולי המפקדים הצבאיים
בְּהַאי קִטְרָא אִיתַקְטַרשָׁם בִּדְיוֹטַת הַשְּׁאוֹלהַתַּחְתּוֹנָהבְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶראֵצֶל הַחַלּוֹןבְּגֵיא הַצַּלְמָוֶתבְּשַׂרְעַפֵּי הַתְּפִלָּה וְהַיִּחוּדנִתְקַשֵּׁר בִּתְפִלִּיןהִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ כְּקָרְבַּן צִבּוּרכְּשֶׁעֵינָיו צוֹפִיּוֹתעַל עֵמֶק הַבָּכָאוְלִבּוֹ כְּבָר עָקוּד שָׁםלְעֵלָּא וּלְעֵלָּאבְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְלֹא הָיָה
טוב מאוחר מלעולם לא. באיחור מה, אני משתף כאן את המאמר המיוחד שכתבתי השנה לחג השבועות. המאמר עוסק בעניינה של האנטישמיות ושורשיה. והזיקה המתקיימת בינה
“אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁיֹּאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה״ (ברכות לא׳).
לפני כ 1900 שנה, בשנת 130 לספירת הנוצרים, נפל דבר בישראל. צעיר יהודי בשם שמעון בר כוכבא, שהורתו וגדילתו ממש היו לא בהכרח מתוך שורות
לפני למעלה משבע מאות שנה – בעיר רוטנבורג שבגרמניה, נתפס על ידי השלטונות הגרמניים אחד מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים, רבי מאיר בן ברוך –
אז הלילה – בעת רעווא דרעווין, כשבאו ונתקבצו אצל ביתי כמה מבני משפחתי היקרים ועוד כמה חברים אהובים, לשמוח בצוותא חדא, בשמחת יום הולדתי –
