יכולות להיות כל מיני סיבות, מדוע במסורת היהודית דווקא בית הקברות, מקום מנוחתם של המתים, נקרא בשם האירוני “בית החיים”. אבל כשנמצאים כאן בעיר ביירוית
המאמר דן במשמעות העמוקה של הקבורה, המייצגת את השייכות הראשונית והזהותית של האדם ואת סגירת מעגל חייו. המאמר בוחן את הנושא דרך סיפורו של אברהם אבינו, אשר חזר אל אבותיו במוות למרות ניתוקו הראשוני מהם, ומדגיש כי הקברים משמשים כעדות מוחשית לעבר ומחברים את החיים לנוכחות הנעדרת. כחלק מאירוע הבאת גופתו של הדר גולדין לקבורה בישראל, המאמר מפרש את הקבורה כניצחון במאבק על הזכות לשייכות לארץ, וכן כהכרח לשיקום תחושת הביטחון הקולקטיבית. המקור מבחין בין “טוב” (ההווה ההיגייני) ל”מטיב” (הטוב הטרנסצנדנטי), וטוען כי קבורת המתים כראוי היא מעשה חסד של אמת כלפי המתים וכלפי החיים כאחד, המבטיח את המשכיות הרוח והזיכרון. לבסוף, המאמר מסכם כי הבאת המתים לקבר ישראל היא ההסדרה הראויה של העבר בתוך ההווה, המאפשרת לחברה לצמוח על יסודותיה ההיסטוריים והתרבותיים.
את המאמר הזה ברצוני לפתוח בסיפור נפלא המופיע בתלמוד, אודות חוויתו הייחודית של הכהן גדול ביום הכיפורים: ‘תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק
השבוע ביום ראשון ג׳ תמוז, ציין העולם היהודי 31 שנה להסתלקותו של הרב מנחם מנדל שניאורסון – הידוע בשמו ׳הרבי מליובאוויטש׳׳, מי ששימש כאדמו״ר השביעי
היום כא’ אייר – חל יום הולדתי העברי. כמדי שנה מעורר בי היום הזה רעד קיומי עמוק. שאלות יסוד אודות משמעות החיים, פשרם ותכליתם, עולים
מבוא: לפני שנה בכא’ אייר תשפ”ד ציינתי את יום הולדתי במחיצת חברים קרובים ובני משפחה, במסגרת האירוע דיברתי כמה דיבורים הנוגעים לעניין יום ההולדת ובהקשרם
מאמר זה דן במשמעות הילולת ל”ג בעומר וחייו של רבי שמעון בר יוחאי, כפי שהם מתוארים בספר הזוהר, ובפרט באידרא זוטא. הוא בוחן את העובדה החריגה שבחגיגת פטירה ואת המושג “הילולא” בהקשר זה, ומציע כי מותו של רבי שמעון בר יוחאי אינו סוף אלא חיבור וניצחון על המוות. המאמר מקשר את התקופה שלאחר חורבן המקדש ועליית הגנוסטיקה לשאלות תיאולוגיות על נוכחות האלוהות בעולם ולסיפור “ארבעה שנכנסו לפרדס” כמשל להתמודדות עם דואליות וחיפוש אחר הרמוניה. הוא מסביר כי תורת הקבלה, אותה ייסד רבי שמעון, שואפת להתגבר על הפירוד והמוות, ומבחן חייו היה האם יוכל להפוך את הסתלקותו לגילוי אינסופי, כמתואר בתיאור הדרמטי של מותו ב”אידרא זוטא”, שם הוא גילה סודות כמוסים ומגיע לנקודת שיא של חייו בהתמרת המוות ונקודת הקצה להוויה אינסופית. מוזמנים לצלול פנימה.
מאמר זה מתמקד בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, המהווה את ליבת תהליך הכפרה היהודי בתקופת בית המקדש, כפי שמתואר בפרשת “אחרי מות”. הטקסט בוחן את ההיבטים המסתוריים והחידתיים של עבודה זו, כולל מגבלות הכניסה לקודש הקודשים ואת תפקידו של הענן בגישה מותרת. הוא מנתח את הליך הכפרה, המתחיל בכפרה האישית של הכהן הגדול, ומסביר כי הכפרה מתייחסת במיוחד לטומאה הפוגעת בקדושת המקדש כתוצאה מחטאי ישראל. בנוסף, המאמר מקשר את נושא הכפרה לשאלות פילוסופיות יסודיות אודות הבחירה החופשית והאחריות האנושית אל מול הידיעה וההשגחה האלוהית, וטוען כי יום הכיפורים מאפשר הגדרה מחדש של היחס בין האנושי לאלוהי. המסע התיאולוגי הזה מציג את יום הכיפורים כהזדמנות לטהרה והתחדשות באמצעות כינון מחדש של מערכת יחסים זו.
חברת גוגל השיקה אתמול את גרסת AI המשודגרת של אפליקציית NotebookLM המאפשרת להפוך כל מאמר לפודקסט משובח שבו שניים – גבר ואישה, משוחחים ומנתחים טקסטים שונים, כשהם מנסים לסכמם בדרכם הייחודית. במקרה הזה, יש לי הרבה מה לומר על התוצאה הסופית הרצ”ב, אבל כמה שאני אולי רחוק מלהיות שבע רצון הימנה (בעיקר בגין בעיות של הגייה נכונה), אין ספק שהיא מדהימה ומפתיעה באיכותה. היא בהחלט עושה עבודה מרשימה למדיי באופן ניתוח הרעיונות והתחקות אחר המרכיבים היותר משמעותיים שמוכמנים במאמר. כך או כך, אתם מוזמנים להטות אוזנכם, להקשיב ולקבוע בעצמכם.
שבת שלום ומבורכת!
מבוא: מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים שפרסמתי בעבר שעסקו בעניינה הרעיוני של ההתגלות ובאופן שבו היא בא לידי ביטוי באמצעות אימת המוות והדומייה. חלק