במשתה הפורים אתמול, דיברנו דיבורים שונים, גבוהים וטמירין. ואולי לכשירווח עוד אעלה על הכתב בהרחבה. אך לעת עתה, אציין שתי נקודות שדיברתי בהן, אשר קשורות
לפני שלוש שנים – לקראת חג הפורים תשפ״ג, זכיתי להוציא לאור את הס׳ ׳יינה של תורה׳ – הגות ומחשבה לחג הפורים. הספר מכיל סדרה של
מאמר נרחב זה הוא תמלול מתוך סדרה של שני שיעורים לחג הפורים שנמסרו לפני 12 שנים (הראשון שבהם נמסר בליל פורים). הוא עוסק בבחינת מהותה הייחודית של שמחת הפורים דרך המושג הקיומי “ההיות כמות שהוא”, המנוגד לתסכול האנושי התמידי שמתאר ספר קהלת. המחבר מסביר כי בעוד שחיי היומיום ושאר המועדים מאופיינים בביקורת עצמית ובשיפוטיות שכלית (“עץ הדעת”), פורים מאפשר חיבור ישיר והרמוני למציאות ללא צורך בהצדקה לוגית. באמצעות ניתוח דמויותיהם של מרדכי, אסתר והמן, המאמר מראה כיצד המשתה והשכרות משמשים כלים לביטול המודעות העצמית המפרידה בין האדם לאושר. בניגוד ליום הכיפורים המבוסס על בחירה ושיח אישי, פורים מייצג גורל מוחלט המאומץ באהבה, שבו הסובייקט נטמע בתוך המציאות האלוהית המסתתרת בטבע. התהליך מגיע לשיאו בהפיכת מגילת אסתר ל”אמיתה של תורה”, טקסט קבוע ומשורטט המקדש את המציאות כפי שהיא. בסופו של דבר, המקורות מלמדים כי השמחה האמיתית מושגת דווקא כאשר האדם משחרר את האחיזה השכלית ומתמסר להוויה הפשוטה והשלמה.
המאמר מציג ניתוח פילוסופי ומחשבתי של חג הפורים ומגילת אסתר, תוך התמקדות בעימות המהותי שבין היהדות לעמלקיות. המחבר מסביר כי עמלק מייצג את תפיסת המקריות והספקנות, המבודדת אירועים ומייצרת ייאוש, בעוד שהיהדות מקדשת את הזיכרון, הרצף והסיפור המעניקים פשר למציאות. דרך מושגים מספר יצירה וספר קהלת, המאמר מבהיר כי המגילה משמשת ככלי המגלה את המובנה והמכוון בתוך מה שנראה כרצף אירועים סתמי. האמונה והתקווה מוצגות ככוח המאפשר לישראל להתעלות מעל “היום” הממשי אל “המחר” הגאולי, ובכך להכריע את הספק העמלקי. לסיכום, הטקסט מציע כי חגיגת הפורים היא שיאה של השמיעה והזכירה, ההופכות את נס ההצלה הנסתר למציאות דתית חיה ודינמית.