בשנה שעברה, בתאריך יב׳ באדר, הלך לעולמו החכם היהודי הנפלא פרופ’ רבי שלום רוזנברג ז״ל. זאת הייתה אבידה גדולה לעולמה של מחשבת היהדות וחיסרון עצום
בבואנו להתבונן בכתובים המתארים את מותו הפלאי של אבי הנביאים משה רבינו ע״ה, למדים אנו איך אלוהים קורא למשה לעלות למרומי הר נבו, על מנת
ישנו דבר מאוד מעניין בהקשרה של ההוראה על איסור כריתת אילנות מאכל. המקום והאופן שבו התורה בוחרת להביע את האיסור הזה, מתייחס למצב המלחמה. וכך
בסוגיה ערוכה במס׳ ברכות (לח׳ ע״א) דנה הגמרא מהו נוסח הברכה הנכון לברכת המוציא. הגמרא שם מביאה מחלוקת תנאים (רבי נחמיה וחכמים) האם יש לומר
זהו לא מאמר במבונו הערוך והמלא, אלא יותר סדרת נקודות רעיוניות שמהוות תרשים זרימה למחשבה נמרצת העוסקת בסוגיות יסוד של האותנטי לעומת הסיתנטי, הפנימי לעומת החיצוני, המופשט לעומת הממשי. הוא עוסק בעיקר בראייה אודות סיפורו של יוסף במצרים ואופן התמודדותו שם, ובהמשך בהתגלותו לאחיו ויחסיו עמהם. זאת מחשבה שהתלבנה בדעתי בחג החנוכה האחרון – תשפ״ד. ולכשיירווח אנסה להרחיב ולעלותו על הכתב כדבעי.
מבוא: מאמר זה עוסק בטיבה של הקדושה ואופן הופעתה בקיום היהודי לדורותיו. בייחוד נתייחס לעניינה של תפילת הקדיש ומקומה במסורת היהודית, כתפילה הנשאית אחר אדם
מאמר רעיוני לימי ט׳ וי׳ בטבת, לאור דמותו ומשנתו של מורי ורבי גאון המחשבה רבי משה שפירא זצ״ל – שהסתלק ביום ט׳ בטבת תשע״ז, והובא למנוחת עולם למחרת ביום צום עשרה בטבת. אלו הם ימים שהיו משמעותיים ומפותחים במיוחד בהגותו של הרב זצ״ל, ובדייקא בהקשרו של מאמר חז״ל בכך שבהם ׳תורגמה התורה ליוונית׳. מתוך מגמה רעיונית זו, אני מנסה להאיר את דמותו ומשנתו של הרב זצ״ל, זאת לאור רעיונות שהתלבנו לאורך השנים בהקשר זה בבית מדרשו – בבחי׳ ׳דבריהם אלו זכרונם׳.
בעמוד זה ניתן למצוא שורה של שיעורים מוקלטים, שנמסרו במהלך השנים בפורומים והזדמנויות שונות. בשיעורים אלו נלמדו עניינים יסודיים ועמוקים הנוגעים בעניינו של חג החנוכה, ההתמודדות של היהדות לעומת היווניות, במנעד של הקשרים הגותיים ותרבותיים. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם!
מאמר אישי המגולל זיכרון ילדות רחוק, איך חג החנוכה תשמ״ה -1984 הפך להיות נקודת מפנה אופטימית בחיי, אחרי טרגדיה קשה שנחוותה במשפחתי כמה חודשים קודם לכן.
מאמר זה נכתב בשנה שעברה בקצרה ותמציתיות, והורחב בהיבטים רעיוניים שונים, בחג החנוכה דהשתא תשפ״ד. הוא עוסק בעניין עמוק הנוגע לסוגיית הקדושה, עניינה של הזיקה המתקיימת בין המנורה לנרות שעליה, יחסי הגומלין בין החומר לרוח, ומהות עניינה של ההוויה הניסית. זאת לצד התייחסות לעניין החלומות, פשרן ואפשרות פתרונן. הוא מתייחס הן לחג החנוכה והן לפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלו, וישב, מקץ.
