חשבתם פעם על הביטוי “דרישת שלום”? אנחנו פוגשים אדם שהוא גם מכר משותף לאדם שלישי, ואנו מוסרים באמצעותו את אהבתנו אל אותו מכר משותף ב”דרישת
בעולם החסידות בכלל וחסידות חב”ד בפרט נחשב היום ח”י אלול, כיום שבו נולדו שניים ממייסדי תנועת החסידות והבאת בשורתה לעולם; הבעל שם טוב, והאדמו”ר הזקן
אֶ לֵ ו לְ ! ! ! היה זה בכט’ באב לפני בדיוק שלושים שנה – בשנת תשנ”ה – 1995, א’ דר”ח אלול, עשיתי אז
המאמר בוחן את מהות האהבה כאתיקה, במיוחד לאור אירועי 7 באוקטובר 2023. הוא מציג את השאלה המרכזית כיצד ניתן לאהוב בעולם רווי כאב ואובדן, ומסתמך על תובנות מפיוטר דוסטוייבסקי, המקשר אהבה לאמונה בחיי נצח ולהתעלות מעל אנוכיות. המאמר משלב פרספקטיבה תיאולוגית יהודית, תוך התייחסות למצוות “ואהבת את ה’ אלוהיך” ולפרשנותו ודמותו של רבי עקיבא, שראה באהבה גם כלל אתי רחב ודרך חיים של מסירות נפש, וכנקודת התמצית של החיים כולם: אלמנט הנכונות וההתמסרות. לבסוף, הוא מדגיש את הקשר בין אהבה, הקרבה, אחדות וגבורה לנוכח המלחמה הנוכחית, ואף מזכיר את מעשי הגבורה וביטויי האהבה ברגעים קריטיים של האסון הנורא בשביעי לאוקטובר. אתם מוזמנים לצלול פנימה.
במאמר הקודם עסקנו בביאורה של המשנה בשלהי מס׳ תענית, ומתאר את האופן שבו בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים וכו’. במאמר זה, ברצוני לעסוק בטקסט
“אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְכַיּוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת
בשורות הבאות אני רוצה לחלוק עמכם את סיפורו של פריט אחד, מיוחד במינו, מתוך אוסף אמנות שנמצא בבית אוצרותיי, שעניינו: ׳ירושלים בראי האמנות לדורותיה׳. דומני
אין שום דבר בין אבלות להימנעות מאכילה. אדם שאבל על מתו, לא נמנע מלאכול. הוא אולי לא ניחן בהרבה תיאבון, אבל בוודאי שהוא לא צם.
המאמר בוחן את הרעיון ולפיו החיבור והשייכות שגלום בבית המקדש, ומנגד את משמעות חורבנו כהיעדר תחושת חיבור זו. הוא פותח בסיפור חורבן המקדש על פי התלמוד הבבלי, שם חכמים בוכים למראה השועל בבית קודשי הקודשים, ורבי עקיבא צוחק, מתוך אמונה שהתגשמות נבואת החורבן מבטיחה גם את הגאולה העתידית. הטקסט מנתח את מושג הקדושה כיוצרת ריחוק ו”זרות” עבור האדם, ואת הפרדוקס לפיו המקדש, המקום המובהק ביותר לקדושה, הוא גם המקום שבו האדם חש הכי זר. לבסוף, המאמר מקשר את חורבן ירושלים לסיפור “קמצא ובר קמצא”, ומצביע על חשיבות הענווה והאחריות ההדדית כדרך להשגת שייכות אמיתית ולאיחוי הקרעים החברתיים, מה שיאפשר את הגאולה המובטחת
המאמר בוחן את משמעות המושג “בית” בהקשר היהודי, החל מחורבן בית המקדש ועד למלחמה העכשווית בישראל. הוא מתאר את הבית כמקור הגנה ותחושת שייכות עמוקה, המהווה בסיס לקיום הפרטי והלאומי. המאמר מקשר את ירושלים ובית המקדש לנקודת המוצא הקיומית והרוחנית של עם ישראל, ומדגיש את תפקידם כמרכז של אחדות, הכלה ואהבה. לבסוף, הוא דן באירועי השבעה באוקטובר כ”חורבן הבית” המודרני, ומציג את הלכידות הלאומית ואת הצורך הקריטי בהחזרת את החטופים כדרך לשיקום וחיזוק ה”בית” במובניו השונים.